פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
1153/08
בפני:
כבוד הרשמת גאולה לוין
המערערים:
1. מרכז להחדרת ערכים "עוללים"
נתניה
2. אליעזר סורצקין
3. שלמה רדונסקי
נ ג ד
המשיבים:
1. יצחק אהרוני
2. עמותת ביה"כ "אהל יצחק"
3. בית הכנסת אהל יצחק
הוגש הליך
החלטה
1.
בערעור שבכותרת משיגים המערערים על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בבקשה לביטול פסק בוררות שנתן בית דין רבני ובבקשה לאישור פסק הבוררות. בהחלטתי מיום 8.11.2009 התבקשו המערערים להגיש עמדתם בשאלה מדוע לא יימחק הערעור מן המרשם, כאשר על פניו לא ניתן להשיג על פסק הדין בדרך של ערעור בזכות.
2.
בתגובת המערערים נטען כי הערעור אינו נסוב על טענות כנגד פסק הבוררות לגופו, אלא על כך שבית המשפט המחוזי התעלם מכך שהמערערת 1 לא חתמה על שטר הבוררות ומכך שלא הייתה צד בתיק והתעלם מן העקרון שהסכם הבוררות שנערך בין הצדדים מחייב רק אותם ופסק הדין שיינתן על ידי הבורר יחייב רק את הצדדים להסכם. כן נסב ההליך על הטענה כי בית הדין הרבני, אשר נתן את פסק הבוררות, פעל ללא סמכות. לשיטת המערערים טענה אחרונה זו היא בעלת חשיבות ציבורית כללית. בקשתם החלופית של המערערים היא כי יותר להם להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
3.
לאחר עיון בעמדת המערערים ובחומר שלפניי, באתי לכלל מסקנה כי לא ניתן להשיג על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בדרך של ערעור בזכות. פסק הדין נשוא הערעור הוא בבחינת החלטה לפי חוק הבוררות, כמשמעותה בסעיף 38 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968. הדרך להשיג על החלטה לפי חוק הבוררות היא בדרך של בקשת רשות לערער. יוער כי הגישה שאומצה בפסיקה לעניין הוראת סעיף 38 היא גישה מרחיבה. כך, בעניין ע"א 4886/00 גרוס נ' קידר (לא פורסם, 5.8.2003) כתבה כב' השופטת א' פרוקצ'יה:
"סעיף 38 לחוק הבוררות חל הן על פסקי דין של בית המשפט הניתנים בהליכים המוגדרים במפורש בחוק הבוררות, והן על פסקי דין בעניינים אחרים של בוררות שאינם בגדר הליכים כאלה ובלבד שבמרכזם עומדים ענייני בוררות הכפופים להסדר המשפטי המהותי של חוק הבוררות. הדבר חל הן על הליכים שבטרם מתן פסק בורר, והן על הליכים לאחר נתינתו, הכל בהתאם לעניין".
בפרשה אחרת עמדה כב' השופטת ד' ביניש (כתוארה אז) על היקף תחולתו של סעיף 38 לחוק, בציינה:
"על פי הוראותיו, החלטה של בית משפט לפי חוק הבוררות, תהא זו החלטה שהיא 'פסק דין' או החלטה שהיא 'החלטה אחרת', ניתנת לערעור ברשות בלבד. ברי כי באותם עניינים בהם מוענקת בחוק הבוררות סמכות דיון מפורשת לבית-המשפט (כגון: עיכוב הליכים בתובענה מפאת קיום הסכם בוררות; מינוי בורר; העברת בורר מתפקידו; הפעלת סמכויות עזר על-ידי בית-המשפט; אישור וביטול פסק בורר ועוד עניינים המנויים במפורש בחוק), הכרעתו של בית-המשפט מהווה החלטה "לפי חוק זה", ולפיכך הערעור עליה ברשות בלבד" (בש"א 4936/06 ארוך נ' כלל פיננסים ניהול בע"מ (לא פורסם, 25.9.2006)).
4.
פסק הדין במקרה דנן ניתן באחד העניינים בהם מוענקת בחוק הבוררות סמכות דיון מפורשת לבית המשפט, הוא עניין של אישור וביטול פסק בורר. החלטה של בית המשפט בעניין זה היא החלטה לפי חוק הבוררות, ובהתאם לסעיף 38 לחוק, השגה עליה תיעשה ברשות בלבד. טענות המערערים כי פסק הבוררות ניתן בחוסר סמכות כמו גם טענותיהם לגבי מעמדה של מערערת 1 בקשר להסכם הבוררות אינן הופכות את ההחלטה להחלטה חיצונית לחוק הבוררות שתוצאתה קיום ערעור בזכות לפי סעיף 41(א) לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], התשמ"ד-1984. שאלות בדבר תוקפו של הסכם הבוררות ולגבי סמכותו של הבורר מצויות בליבה של ענייני בוררות. לבסוף יוער כי חשיבותו של העניין העומד לבירור, אין בכוחה להקנות זכות ערעור מקום שזכות זו אינה מוקנית בדין.
אשר על כן, ההליך שהוגש כערעור בזכות יימחק מן המרשם. אין באמור כדי לשלול מן המערערים את האפשרות להגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, אשר תידון כמקובל.
ניתנה היום, ז' כסלו תש"ע
(24.11.2009).
גאולה לוין
ר ש מ ת