בש"א 994/13 סיגל ודניאל פנינג נ. מזכירות בית המשפט העליון

1.

בפניי השגה על החלטת מזכירות בית המשפט אשר סירבה לקבל לרישום בקשה למתן רשות ערעור אותה ביקשו המבקשים להגיש על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 2.1.2013, אשר דחה בקשת רשות ערעור שהגישו על החלטת בית משפט השלום - בגדרה נדחתה בקשתם לסילוק תביעה שהגיש נגדם המשיב על הסף מחמת חוסר סמכות בינלאומית, פורום לא נאות והיעדר יריבות - וזאת נוכח העובדה שניתן פסק דין סופי בהליך שהתנהל בבית משפט השלום.

הטעם אשר בגינו סירבה המזכירות לקבל את בקשת רשות הערעור לרישום הוא העובדה שהמבקשת לא ציינה בהודעת הערעור מען להמצאה בתחומה של המדינה" כמצוות תקנה 413(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ). בהשגה שבפניי טוענים המבקשים כי הם מתגוררים בארה"ב וכי אמנם יש להם בני משפחה בארץ אך אמה של המבקשת 2 מבוגרת וכי מצבה הבריאותי של אחותה (אשר כתבה בשם המבקשים את ההשגה) קשה מאוד. המבקשים מוסיפים כי המשיב לא פעל כדין ולא המציא לידיהם כתבי בי דין בהתאם לתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי אלא השתמש בכתובת האם בעפולה, ואשר על כן הם מבקשים כי בקשת רשות הערעור תתקבל לרישום מבלי שיציינו מען להמצאת מסמכים בארץ.

2.

דין ההשגה להידחות.

תקנה 413 לתקנות סדר הדין האזרחי מפרטת את "הדברים שיכיל כתב הערעור". בסעיף קטן (4) נקבע מפורשות כי כתב הערעור יכיל "מען להמצאה בתחומה של המדינה", ותקנה 421 לתקנות סדר הדין האזרחי מוסיפה וקובעת כי "ערעור שאינו ממלא אחרי הוראות פרק זה לא יקובל לרישום".

הפסיקה עמדה על כך כי "עניין זה של ציון מען להמצאת כתבי בי-דין אינו עניין טכני גרידא אלא הכרחי הוא ליצירת קשר שוטף ואמין בין בית המשפט לצדדים המתדיינים בפניו" (בש"א 74/88 שדה נ' אבישי (10.5.1988)), והדבר אכן מאפשר ליישם את דרכי המצאת כתבי בי הדין הקבועות בפרק ל"ב לתקנות סדר הדין האזרחי (השוו לעניין ציון כתובת בכתב הערעור: על"ע 4354/01 ברוך נ' הוועד מחוזי לשכת עורכי הדין , פ"ד נו(1) 440 (16.9.2001)). הטעמים אותם ציינו המבקשים בבקשתם אין בהם כדי להצדיק לסטות מהוראות הדין הברורות בהקשר זה.

בשולי הדברים ראיתי לציין כי ככל שברקע הימנעותם של המבקשים מציון כתובת בישראל עומד חששם שמא יהא בדבר להשליך על המצאת כתבי בי דין בהליכים אחרים המתנהלים נגדם, הרי שבתקנה 478(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי נקבע מפורשות כי מינוי מורשה

לקבלת כתבי בי דין "יכול שיהיה מיוחד או כללי", ועל כן בידיהם ליתן הרשאה למאן דהוא לצורך המצאת כתבי בי הדין בהליך דנן בלבד (והשוו בע"מ 1378/07 זדה נ' זדה , פסקה ה' (29.4.2007)).

אשר על כן, ההשגה נדחית. בנסיבות העניין אני מאפשרת למבקשים להגיש דף פתיחה מתוקן לבקשה למתן רשות ערעור - בו תצויין כתובת להמצאת כתבי בי דין בתחומה של המדינה - בתוך חמישה ימים ממועד המצאת החלטה זו לידיהם. היה ויוגש דף פתיחה מתוקן כאמור תתקבל בקשתם למתן רשות ערעור לרישום.

המזכירות תמציא החלטה זו למבקשים, ללא דיחוי, לכתובת של אחותה של המבקשת 2 (אשר צויינה בסיפא להשגה) וכן תודיע עליה טלפונית למספרי הטלפון שבתחומי ישראל כפי שצויינו בהשגה ובכתב הערעור.