בש"א 9971/01 פרל לאוניד נ. דינביץ ויקטור

בפניי בקשה להארכת מועד לצורך הגשת ערעור על החלטה של כב' השופט מ' רניאל מבית משפט השלום בחיפה, שלא לפסול את עצמו.

1.המבקש מיוצג על ידי עורך דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי. הבקשה שבפניי הוגשה ביום 18.12.01. היא אינה נתמכת בתצהיר. נטען בה, כי החלטת כב' השופט רניאל, הדוחה בקשת פסלות של המבקש, ניתנה ביום 19.11.01, בהעדר המבקש. כן נטען בה, כי בא כוחו של המבקש קיבל את ההחלטה בסוף חודש נובמבר "בדואר", וכי ההחלטה הגיעה לידיו בימים הראשונים של חודש דצמבר. עוד נטען, כי למבקש אין מקום מגורים קבוע, וכי הבקשה שבפניי הוגשה באיחור, נוכח ההליכים השונים של הכנת הערעור, לרבות זימונו של המבקש ושל עדים לחיפה. לכל אלה מצטרף שינוי בכתובת משרדו של ב"כ המבקש, אשר אירע בתקופה הרלוונטית.

2.המועד להגשת ערעור על החלטה בעניין פסלות הוא עשרה ימים מן היום שבו הודעה ההחלטה לבעל הדין (תקנה 471א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). מדובר בתקופה קצרה באופן ממשי מן הזמן הקצוב בדין להגשת ערעור בזכות, ואף ערעור ברשות. על תקופה זו נאמר, כי "לא בכדי נקבעה תקופה קצרה זו, שכן אין זה ראוי, כי טענת בעל דין כי השופט היושב בדינו פסול מלדון תרחף בחלל האויר ללא התייחסות שיפוטית הולמת, לכאן או לכאן" (בש"א 2049/97, האזרחי נ' צבן ואח' , לא פורסם). ככל מועד הקבוע בחיקוק, הארכת מועד זה טעונה הוכחתם של "טעמים מיוחדים" (הסיפא לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). לעניין זה נקבע בפסיקה, על רקע לוח המועדים הקצר לצורך הגשת ערעור פסלות, כי על המבקש ארכה לצורך הגשת ערעור פסלות רובץ נטל מוגבר בכל הנוגע לעמידה במועדים הקבועים בדין (ראו בש"א 672/00 פאהד נ' הידקו תעשיות ג.ש. בע"מ דינים עליון נז 625).

3.האם עמד המבקש בנטל מוגבר זה?

נראה לי כי יש להשיב לשאלה זו בשלילה. קיומו של טעם מיוחד למתן ארכה הוכר בדרך כלל מקום בו ערעור לא הוגש במועד עקב אירועים שהינם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל דין או שאינם צפויים מראש ולא ניתן היה להיערך אליהם מראש (ראו ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט פ"ד נה(2) 904). הבקשה שבפניי אינה מצביעה על סיבות מסוג זה לאיחור בהגשתה. ראשית, מתדפיס שצורף לתגובת המשיב עולה, כי בניגוד לטענת המבקש, הומצאה לו החלטת בית משפט קמא ביום 20.11.01, עובדה המעצימה את האיחור בהגשת הבקשה ומחלישה במידה ניכרת את ההסבר לאיחור.

שנית, אפילו אתעלם מן התדפיס האמור, הרי שעל פי התשתית העובדתית הנטענת בבקשה שבפניי, אין מקום להעתר לבקשה. מן הצרופות לערעור הפסלות, אשר צורף לבקשה שבפניי, עולה כי בא כוח המבקש גבה תצהירים (לצורך ערעור הפסלות) מאת המבקש ועדים נוספים בתאריכים 3.12.01 ו-6.12.01. יוצא מכך, כי באותם ימים היה משרדו החדש של בא כוח המבקש פעיל, ולא הייתה כל מניעה משרדית, או אחרת, מהגשת הבקשה לארכה באותם ימים. יוצא גם, כי ביום 6.12.01 לכל המאוחר היתה בנמצא התשתית הנדרשת, אף לשיטת ב"כ המבקש, לשם הגשת ערעור הפסלות, ומקל וחומר הבקשה שבפניי. חרף זאת, אין בבקשה שבפניי כל הסבר, קל וחומר הסבר סביר, מדוע רק ביום 18.12.01 הוגשה הבקשה שבפניי להארכת מועד.

במצב דברים זה, אין הבקשה שבפניי קרובה לעמוד בנטל של הוכחתם של טעמים מיוחדים למתן ארכה, קל וחומר בנטל המוגבר הרובץ על מבקש ארכה לצורך הגשתו של ערעור פסלות.

לפיכך, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.