בש"א 672/00 טואפרה פאהד נ. הידקו תעשיות ג.ש בע"מ

בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור פסלות.

1.ההחלטה נשוא ערעור הפסלות ניתנה, במעמד הצדדים, ביום 28.11.99. לטענת באת כוחו של המבקש נשלח הערעור על החלטה זו בדואר (רגיל) ביום 6.12.99. עובדות משרדה של באת כח המבקש פנו טלפונית לבירור באשר לגורל הערעור. לטענתן, רק ביום 2.1.00 נודע להן, כי הערעור לא נתקבל לרישום, משום שהגיע באיחור. לפיכך הוגשה הבקשה שבפני (שעל פי רישומי בית המשפט התקבלה ביום 26.1.00). לטענת המבקש, פעל כהלכה בעת ששלח בדואר רגיל את הערעור שלושה ימים בטרם תם המועד להגשתו.

2.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה התרשל המבקש בכך ששלח בדואר רגיל את ערעורו ביום השמיני לאחר מתן ההחלטה, יומיים בלבד לפני תום המועד להגשת הערעור. השתלשלות האירועים אינה מהווה "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד, אפילו היה האיחור איחור של יום אחד.

3.דין הבקשה להידחות. המועד להגשת ערעור פסלות קבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (תקנה 471א), וככזה -נדרש טעם מיוחד להארכתו (תקנה 529). לא מצאתי בטיעוני המבקש טעם מעין זה. התקופה בה ניתן להגיש ערעור פסלות היא קצרה במכוון:

"לא בכדי נקבעה תקופה קצרה זו, שכן אין זה ראוי, כי טענת בעל דין כי השופט היושב בדינו פסול מלדון תרחף בחלל האויר ללא התייחסות שיפוטית הולמת, לכאן או לכאן". (בש"א 2049/97, ד"ר בנימין האזרחי נ' השופט יעקב צבן ואח' , לא פורסם).

אי לכך, על המבקש להגיש ערעור פסלות רובץ נטל מוגבר בכל הנוגע לעמידה במועדים הקבועים בדין. והקביעה, כי איחור של יום אף היא בגדר איחור (וראו: ע"א 769/79 מועלם

נגד מטא , פ"ד לה(1) 375) חלה ביתר שאת על ערעורי פסלות שלהגשתם הוקצבו ימים ספורים. המבקש כאן נטל על עצמו סיכון מסויים בהגישו את ערעורו סמוך מאד לחלוף המועד להגשתו, תוך הסתמכות על שירותי הדואר, שאינם מצויים בשליטתו הישירה. לרוע מזלו של המבקש התממש הסיכון. התממשות סיכון צפוי שנטל על עצמו המבקש ודאי שאינה "טעם מיוחד" להארכת מועד, לא כל שכן מועד להגשת ערעור פסלות.

למעלה מן האמור יצויין, כי גם לגופו של עניין, אין לומר, כי סיכויי הערעור היו מרובים, נוכח המבחנים שנקבעו בפסיקתו העקבית של בית המשפט באשר לפסלות שופט (וראו, לדוגמא: ע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל , פ"ד לו (1) 247, 250, בג"ץ 2148/94 גלברט ושמלה נ' נשיא בית המשפט העליון , פ"ד מח (3) 573, 605, ע"א 5054/96 דחלה נ' קרן קיימת לישראל (לא פורסם)).

הבקשה להארכת מועד נדחית איפוא.