החלטה4 עמודיםנכלל בחיפוש

בשג"ץ 10123/05 יוסף בראל נ. התנועה לאיכות השלטון בישראל

ניתן ביום

בקצרה

אחר · הוצאות משפט בערעורערעור על החלטת רשם בעניין הוצאות

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט חזר על ההלכה הפסוקה לפיה ערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעות הערכאה הדיונית בעניין הוצאות, אלא במקרים חריגים. לאור זה נדחה הערעור על החלטת הרשם. לא ניתן צו הוצאות בערעור מאחר שלא נתבקשה תגובה.

העובדות

הערעור הוגש על החלטת הרשם בעניין הוצאות. לא נתבקשה תגובה לערעור.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם ערכאת הערעור תתערב בקביעות הערכאה הראשונה בעניין הוצאות?

הלכות

  1. 1

    ערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעות הערכאה הדיונית לעניין הוצאות, אלא במקרים חריגים של טעות משפטית או פגם או פסול בשיקול הדעת

    ״אין מדרכה של ערכאת ערעור להתערב בקביעת הערכאה הדיונית בנושא ההוצאות״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הוצאות
  • ערעור
  • שיקול דעת
  • טעות משפטית
  • פגם או פסול

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בשג"ץ

10123/05

בפני:

כבוד השופטת מ' נאור

המערער:

יוסף בראל

נ ג ד

המשיבים:

1. התנועה

לאיכות השלטון בישראל

2. איגוד הבימאים בישראל

3. איגוד התסריטאים בישראל

3. ראש הממשלה

4. ממשלת ישראל

5. השר הממונה על רשות השידור

פסק דין

ערעור על

החלטתו של כב' הרשם, עודד שחם, מיום 27.9.2005, שדחה את בקשת המערער לפסיקת הוצאות

לטובתו במסגרת בג"ץ 11358/04.

1.

עניינה

של העתירה, שהוגשה ביום 13.12.2004, על ידי המשיבות 1-3 בערעור זה, בהעברת המערער

מכהונתו כמנכ"ל רשות השידור, והעלאת העניין על סדר יומה של ממשלת ישראל.

במסגרת תגובתם לעתירה, התחייבו המשיבים 4-6 בהליך שלפני, להעלות את סוגיית העברתו

של המערער מכהונתו לדיון בממשלה בהקדם, ובדיון שהתקיים כתוצאה מכך הוחלט על הדחתו

של המערער מכהונתו. מהלך זה, ייתר למעשה את העתירה שנמשכה על ידי העותרות (המשיבות

1-3 בהליך זה).

2.

הערעור

שלפני נסוב על דחיית בקשתו של המערער לחייב את המשיבים בהוצאותיו ובבקשת העותרות

(המשיבות 1-3 בהליך זה) לפסיקת הוצאות בגין הגשת העתירה (בקשתן הוגשה במסגרת

תגובתן לבקשתו זו המערער). עוד משיג המערער על החלטת הרשם לחייבו בהוצאות המשיבים

בגין בקשתו לרשם, כאמור.

טענות המערער

3.

לטענת

המערער, התעלם הרשם מטענותיו לפיהן לא היה ממש בעתירה וצריך היה לדחותה וכן כי לא

היה כלל מקום להעלות את נושא העברתו מכהונה על סדר יומה של הממשלה. עוד טוען

המערער כי הסוגיה עליה נסבה העתירה היתה האם רשאים העותרים לחייב את הממשלה לדון

בהעברתו מכהונתו ולא בעצם שאלת העברתו מכהונתו ולפיכך אין סוגיית הדחתו רלוונטית

כלל. לבסוף טוען המערער כי אין דבר בין ההחלטה להדיחו ובין קיומה של הצדקה כלשהי

להגשת העתירה.

דיון

4.

לאחר

שעיינתי בחומר המונח לפני נחה דעתי כי המקרה שלפנינו אינו מצדיק התערבות בהחלטת הרשם.

5.

לעניין

טענתו הראשונה של המערער לפיה התעלם הרשם מטענותיו כי העתירה לא היתה מוצדקת וכי

לא היה מקום להעלות את נושא העברתו מכהונה על סדר יומה של הממשלה – טענה זו אין בה

ממש שכן הרשם דן בכך ואף הקדיש לעניין חלק נכבד מהחלטתו.

6.

אף

דינה של טענתו השנייה של המערער, לפיה עוסקת העתירה בשאלת יכולתן של העותרות

לחייב את הממשלה לדון בפיטורי המבקש, להדחות. טענה זו אינה נכונה עובדתית. לב

העתירה בשרשרת ליקויים ופגמים המיוחסים למערער ומצדיקים, כך נטען, את הדחתו, ולא

כפי שטען המערער, ביכולתם של העותרים לחייב את העלאת הנושא על סדר יומה של

הממשלה.

7.

נראה

כי עיקר טענותיו של המערער משיגות על קיומו של קשר בין הדחתו ובין קיומה של הצדקה

להגשת העתירה. ההיגיון הבריא והשכל הישר מורים כי אין אדם יכול לטעון שלא היו

דברים מעולם שעה שהמציאות הוכיחה אחרת. הגורמים המוסמכים להכריע בעניין, היינו,

השר הממונה על רשות השידור ולאחר מכן אף הממשלה שהליטה להדיח את המערער מתפקידו,

הכריעו כי אכן נפלו פגמים בהתנהלותו של המערער כמנכ"ל רשות השידור. כך,

במכתבו מיום 17.11.2004 המסומן כ- ע' 29 בעתירה כותב השר, דאז, אהוד אולמרט, כך:

"לאחר שהשתכנעתי כי יש

ממש בטענות כנגד תפקודו של המנכ"ל ביקשתי להביא הנושא להכרעת הממשלה..."

בסופו של יום

הוחלט על העברתו של המערער מכהונתו בשל הליקויים בהתנהלותו והעותרות הודיעו כי הן

"מבקשות להודיע על משיכת עתירתן בשל פתרונן המלא של הבעיות עליהן עמדו

בעתירתן". אף אם לא נכנס במסגרת זו לנבכיה של שאלת קיומו או היעדר קיומו של

קשר סיבתי בין הגשת העתירה וזירוז תהליכי הדחתו של המערער, יש בהדחתו של המערער כדי

ללמד על גרעין של אמת המצוי בבסיסה. התייחס לכך הרשם בהחלטתו באומרו כי:

"דומה כי די בהחלטת הממשלה על העברת משיב 4 [המערער] מתפקידו,

החלטה

העומדת בחזקת תקינותה, כדי לשוות מימד מספק של הצדקה לעתירה, ולדחות את הבקשה לפסיקת הוצאות גם בשל נושא זה".

8.

הלכה פסוקה היא כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעותיה של הערכאה הראשונה לעניין הוצאות:

"הטלת הוצאות על בעל דין וקביעת שיעורן, בתום הדיון בהליך ועם מתן פסק הדין, מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט הדן בעניין. רק לעיתים רחוקות יתקבל ערעור על פסיקת הוצאות וזאת במקרים של טעות משפטית בפסיקת ההוצאות או במידה ונתגלה פגם או פסול בשיקול הדעת שבערכאה ראשונה" (ע"א 1937/92 קוטלר נ' קוטלר , פד"י מט(2) 233, 247).

וכן פסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה ב- ע"א 6768/01 אורי רגב נ' מדינת ישראל

(לא פורסם)):

"אין מדרכה של ערכאת ערעור להתערב בקביעת הערכאה הדיונית בנושא ההוצאות. התערבות בענין זה נעשית במשורה ובמקרים חריגים, כאשר נפלה טעות משפטית או דבק פגם או פסול מהותי בשיקול דעת הערכאה הדיונית".

(וראו גם: ע"א 378/78 קלינגר נ' מנהל מס עזבון , פד"י לג(1) 509, 510).

9.

לאור האמור לעיל, איני רואה להתערב בשקול דעתו של הרשם. הערעור נדחה. כיוון שלא נתבקשה תגובה לא יהיה צו הוצאות בערעור.

ניתנה היום, כ"ב שבט, תשס"ו (20.2.2006).

ש

ו פ ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (4 תיקים)

מצוטט על ידי (2 מסמכים)

  • בש"פ 7859/17קבוצת קדם חיזוק וחידוש מבנים בע"מ נ. עד עד חב' לנאמנות בע"מפסק-דין
  • בשג"ץ 6904/12קיבוץ עינת אגודה שיתופית נ. מנהל מקרקעי ישראלפסק-דין

הלכות

  1. 1ערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעות הערכאה הדיונית לעניין הוצאות, אלא במקרים חריגים של טעות משפטית או פגם או פסול בשיקול הדעת