בשג"ץ 1199/99 שאול בר- נוי נ. השופט רון סוקול

ערעור על החלטת הרשמת, ח' מאק-קלמנוביץ, שדחתה את בקשתו של המבקש לפטור מאגרה על הגשת עתירה לדיון נוסף. וזאת מן הטעם שבפסק הדין נשוא העתירה לדיון נוסף נדחתה עתירתו של המבקש על הסף ולפיכך גם העתירה לדיון נוסף אינה מגלה עילה.

1.המבקש עתר לבית משפט זה נגד שני שופטי בית משפט השלום בחיפה שדנו והחליטו בענייניו (בג"ץ 5041/98). עם הגשת עתירה זו הגיש גם בקשה לפטור מאגרה. בקשה זו נדחתה (ביום 12.8.98) על ידי הרשמת, השופטת אפעל-גבאי, בהסתמך על תקנה 13 (ב) לתקנות בית המשפט (אגרות) התשמ"ח1987-. הואיל ועניינה של העתירה הוא בהחלטות שיפוטיות שהדרך לתקוף אותן היא בהליכי ערעור - ולא בעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. המבקש ערער על החלטה זו (בשג"ץ 5406/98). ערעור זה נדחה על ידי ביום 23.11.98. בסיפא להחלטתי כתבתי: "אכן, עיון בטענותיו של המערער מראה, כי טענותיו הו ערעוריות במהותן ועל כן, בדין נקבע כי אין הבקשה לפטור מאגרה מגלה עילה."

2.ביום 12.1.99 דחה בית משפט זה ( כב' המשנה לנשיא וכב' השופטים ט' שטרסברג-כהן וח' אריאל) את עתירתו של המבקש על הסף, מן הטעם שאינה מגלה עילה, שכן עניינה הוא בהליכים שמקומם בבתי המשפט הרגילים - ולא בפני בית המשפט הגבוה לצדק. בפסק דינו איזכר בית המשפט, בין היתר, גם פסק דין קודם שניתן בעתירה של המבקש (בג"ץ 7425/98), ואף בו נדחו על הסף טענותיו של המבקש נגד החלטות שיפוטיות שהתקבלו בעניינו.

3.המבקש הגיש עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט בבג"ץ 5041/98 (דנג"ץ 510/99) . הוא שב וביקש פטור מאגרה, הפעם בקשר לעתירה לדיון נוסף. בקשתו זו נדחתה, כאמור (ביום 26.1.99), על-ידי הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ, מחמת העובדה שהעתירה לדיון נוסף אינה מגלה עילה "מהטעמים שהביאו לדחיית העתירה על הסף". . המבקש מערער כעת על החלטה זו, תוך שהוא מציין, כי הוא מודע לפסיקות הקודמות בעניין בקשותיו לפטור מאגרה, אך סבור, כי עתירתו לדיון נוסף אכן מגלה עילה.

4.דין הערעור להידחות. בית משפט זה גילה את דעתו באשר לטיב עתירתו של המבקש. הן בפסק הדין בעתירה והן בהליכים הקודמים שהגיש המבקש לשם קבלת פטור מאגרה. אין בערעור שבפני, כל טעם או נימוק שיש בהם כדי לשנות מדעה זו. המבקש, המייצג את עצמו, אמנם אינו משפטן, אך משנדרש בית משפט זה ארבע פעמים לעילה שביסוד בקשותיו לפטור מאגרה ולא הכיר בקיומה, סביר להניח, כי הדין בסוגיה זו הובהר לו כל צרכו. בנסיבות אלו מוטב היה אילו נמנע מלעורר עניין זה בחמישית.

הערעור על החלטת הרשמת נדחה איפוא. בנסיבות העניין אני מחייב את המבקש בתשלום הוצאות לאוצר המדינה בסך 1,500 ש"ח.