בשג"ץ 2612/09 ד''ר אילן רחום נ. האוניברסיטה העברית בירושלים

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף. פסק הדין בו מתבקש הדיון הנוסף ניתן ביום 7.12.1982. הוא נסב על החלטה של בית הדין הארצי לעבודה בקשר לפיטוריו של המבקש מהאוניברסיטה העברית בירושלים. בבקשה לפניי מסביר המבקש את השיהוי המ מוש ך בפנייה לבית המשפט בכך שבתום הדיון בעתירה יצא מבית המשפט "מוכה וחבול" והוא ראה מקום לבקש דיון נוסף רק לאחר שאותם שופטים שדנו בעתירתו פרשו מכהונתם.

2.

אומר מיד כי דין הבקשה להידחות. תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, קובעת כי עתירה לדיון נוסף תוגש תוך 15 ימים מיום מתן פסק הדין. הבקשה שלפניי הוגשה 27 שנים לאחר תום המועד הקבוע בחוק. אמנם, על פי תקנה 4 הנזכרת, רשם בית המשפט רשאי להאריך את המועד אם הראה המבקש טעם מיוחד לכך. ככלל, טעמים מיוחדים הם טעמים יוצאי דופן, הנוגעים למצב דברים שאינו בשליטתו של בעל הדין או בא-כוחו, ואשר בגינם נבצר מבעל הדין לנקוט בהליך במועד. לגביי בקשות לדיון נוסף אף ננקטת גישה קפדנית ומצמצמת יותר מאשר לגבי הליכים אזרחיים רגילים (ראו, המ' 589/68 האניה אנטוריה נ' פיירמנס פנד חברה לביטוח בע"מ , פ"ד כב (3) 699). גישה זו נובעת מייחודו של הליך הדיון הנוסף, אשר סוטה מהרעיון של סופיות הדיון עם מתן פסק הדין בערעור, ויוצר נדבך שיפוטי נוסף.

3.

אין בנטען בבקשה שלפניי כדי לבסס "טעם מיוחד" להארכת מועד של 27 שנים בהגשת ההליך. תחושותיו של המבקש בעקבות הדיון בעתירתו, כמו גם העדפתו להמתין עד לפרישתם לגמלאות של השופטים שדנו בעניינו, אין בהם משום הצדקה לאיחור של 27 שנים בפנייה לבית המשפט. בנוסף, עיון בחומר המצוי בתיק מעלה כי על פני הדברים אין ההליך מגלה עילה לקיומו של דיון נוסף. נראה לכאורה כי לא

ניתנה במסגרת פסק הדין הלכה אשר מפאת קשיותה, חידושה או היותה סותרת הלכה קודמת, מצדיקה קיומו של דיון נוסף.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה איני עושה צו להוצאות.