פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשג"ץ
3025/09
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
המערער:
ד"ר אילן רחום
נ ג ד
המשיבה:
האוניברסיטה העברית
בירושלים
ערעור על החלטה של כבוד הרשמת (ג' לוין) מיום 25.3.09 בבשג"ץ
2612/09
בשם המערער:
בעצמו
פסק-דין
1.
בשנת 1982 הגיש המערער עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ 560/82). העתירה הופנתה נגד פסק דין שניתן בעניינו של המערער בבית הדין הארצי לעבודה. העתירה נדחתה ביום 7.12.82 (ממלא מקום הנשיא מ' שמגר והשופטים מ' אלון ות' אור). ביום 23.3.09 הגיש המערער לבית משפט זה בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף. בקשתו נדחתה על ידי כבוד הרשמת ביום 25.3.09. הערעור דנא הינו על החלטתה של כבוד הרשמת.
2.
נבהיר מיד: אין עסקינן בטעות סופר לגבי מועדי ההליכים. הבקשה להארכת מועד להגשת העתירה לדיון נוסף הוגשה בשנת 2009 . המערער מעוניין לעתור לדיון נוסף בפסק דין שניתן בשנת 1982. דומה שדי בציון שני המועדים הנזכרים, בלא כל התייחסות נוספת, על מנת שנבין מדוע דחתה כבוד הרשמת את הבקשה. וזאת יש לזכור: על פי תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד – 1984, יש להגיש בקשה לדיון נוסף תוך 15 ימים מיום מתן פסק הדין. במקרה זה הוגשה הבקשה לאחר שחלפו יותר מ-26 שנים מיום שניתן פסק הדין. אכן, ניתן להאריך את המועד אם קיים "טעם מיוחד" (תקנה 4 הנ"ל). בדין קבעה כבוד הרשמת כי המערער לא הצביע על טעם מיוחד. קשה להעלות אף בדמיון מרחיק לכת מה יכול לשמש כטעם מיוחד שיצדיק מתן אורכה לאחר חלוף תקופה כה ארוכה. הסבריו השונים של המערער, כמו למשל שחיכה לפרישתם של השופטים שנתנו את פסק הדין בבג"ץ 560/82, אינם מספקים (מה שגם שאותם שופטים שדנו בעניינו פרשו לפני שנים).
3.
הערעור נדחה בלא שנדרשת תשובה.
ניתנה היום, כ"ב בניסן התשס"ט (16.4.09).
ש ו פ ט