החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

בשג"ץ 2613/13 מחמוד מגאדבה נ. שירות בתי הסוהר

ניתן ביום

בקצרה

משפט מנהלי · הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור בעתירת אסיריםבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון הארך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה בעתירת אסיר שהוגשה באיחור של ארבעה ימים. נקבע כי אמת המידה היא נימוק סביר לאיחור ולא טעם מיוחד, וכי מניין הימים מתחיל במועד המצאת ההחלטה. הנסיבות הקשורות למאסרו של המבקש מצדיקות לתת לו לברר את טענותיו.

העובדות

המבקש, אסיר שאינו מיוצג, עתר נגד החלטת המשיב שלא לשלבו באגף לאסירים נקיים מסמים. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה בכפוף לבחינה חוזרת של התאמתו לאגף. הבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור של ארבעה ימים, והמבקש טען לדיון בעניינו, להעברתו מבית הכלא ולקושי בייעוץ.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם אמת המידה לבחינת בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור בעתירות אסירים היא טעם מיוחד או נימוק סביר לאיחור?
  2. 2.האם יש להביא בחשבון לחובת המבקש את היותו עותר סדרתי ואת ידיעתו על ההחלטה טרם המצאתה?

הלכות

  1. 1

    אמת המידה לבחינת בקשות להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטות בעתירות אסירים היא נימוק סביר לאיחור בהגשת ההליך, ולא טעם מיוחד.

    ״נוכח מהות ההליך אמת המידה הראויה לבחינת בקשות להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטות בעתירות אסירים היא נימוק סביר לאיחור בהגשת ההליך״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    ראשיתו של מניין הימים להגשת ההליך הוא במועד המצאת ההחלטה, ולכן ידיעת המבקש על קיומה של ההחלטה טרם המצאתה אינה נזקפת לחובתו.

    ״שהרי ראשיתו של מניין הימים להגשת ההליך הוא במועד המצאת ההחלטה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הארכת מועד
  • בקשת רשות ערעור
  • נימוק סביר לאיחור
  • טעם מיוחד
  • אסיר
  • מועד המצאת ההחלטה
  • עותר סדרתי

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בירושלים

בשג"ץ

2613/13 - ב'

לפני:

כבוד הרשמת

ליאת בנמלך

המבקש:

מחמוד מגאדבה

נ ג ד

המשיב:

שירות בתי הסוהר

בקשה להארכת מועד

החלטה

1.

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ק'רג'יניאנו) בה נדחתה עתירתו של המבקש כנגד החלטת המשיב שלא לשלבו באגף לאסירים נקיים מסמים (אגף נ"ס) בכלא השרון, בכפוף לכך שהמשיב ישוב ויבחן בתוך פרק זמן סביר את התאמתו לאגף זה.

ההחלטה ניתנה ביום 17.2.2013 ולטענת המבקש נודע לו באיחור שהתקבלה החלטה בעתירה ולאחר שפנה למשיב ולסנגוריה הציבורית הועבר לו עותק שלה ביום 15.3.2013. מכאן כי היה על המבקש להגיש את הבקשה עד ליום 7.4.2013 (15 ימים על פי תקנה 7(א) לתקנות סדרי הדין (עתירות אסירים), תש"ם-1980 בתוספת ימי פגרת הפסח), וכי הבקשה, אשר הוגשה ביום 11.4.2013 הוגשה באיחור של ארבעה ימים.

לטענת המבקש איחור זה נגרם בשל דיון שנערך בעניינו בבית המשפט המחוזי (אשר בשלו נעדר מבית הכלא לשלושה ימים), בשל העובדה שהוא יוצא מדי יום לתעסוקה ובשל הצורך בקבלת ייעוץ לגבי אופן כתיבת הבקשה. כן ציין המבקש כי הפרוצדורה של העברת הבקשה מבית הכלא לבית המשפט אורכת גם היא זמן.

2.

המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו המבקש לא הציג "טעם מיוחד" המצדיק את מתן הארכה והנימוקים שהעלה "נוגעים לעצם היותו אסיר". כן מציין המשיב כי מן הבקשה עולה שהמבקש ידע על ההחלטה שהתקבלה בעניינו טרם שהגיעה לידיו, והוא מוסיף כי מבלי להתייחס לסיכויי בקשת רשות הערעור הספציפית שהגשתה מתבקשת, יש ליתן משקל לכך שהמבקש מרבה בהגשת הליכים.

3.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שבפניי מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.

ראשית, בניגוד לטענת המשיב לפיה על המבקש להוכיח קיומו של "טעם מיוחד" כתנאי למתן הארכה המבוקשת, כבר נקבע לא אחת כי נוכח מהות ההליך אמת המידה הראויה לבחינת בקשות להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטות בעתירות אסירים היא "נימוק סביר לאיחור בהגשת ההליך" (ראו: בשג"ץ 8931/11 צאפאנא נ' מדינת ישראל (11.1.2012). כן השוו בשג"ץ 9180/12 גבריאלי נ' מדינת ישראל , פסקה 3 (6.1.2013)). שנית, העובדה שהטעמים שהעלה המבקש "נוגעים לעצם היותו אסיר", כטענת המשיב, מחזקת לטעמי את ההצדקה שבמתן הארכה, שהרי טעמיו של המבקש, אשר אינו מיוצג, ממחישים את מוחלשותו ואת הצורך ליתן משקל הולם לעובדה שהוא שוהה בבית האסורים. כמו כן המשיב לא מצא לנכון להתייחס בבקשתו לסיכוייו של ההליך הקונקרטי להתקבל שכן לטעמו די בכך שהמבקש הינו עותר סדרתי המרבה בהגשת הליכים. לגישתי עובדה זו אינה צריכה לשקול לחובת המבקש בבחינת הבקשה שבפניי העומדת בפני עצמה, וכך גם לא צריכה לשקול לחובתו העובדה שידוע היה לו כי ניתנה החלטה בעניינו טרם שזו הומצאה לידיו, שהרי ראשיתו של מניין הימים להגשת ההליך הוא במועד המצאת ההחלטה.

בנסיבות המקרה הקונקרטי דומני כי העובדה שמן המתואר בבקשה עולה כי בשום שלב לא זנח המבקש את רצונו להשיג על פסק הדין; העובדה שהמבקש שוהה בבית האסורים והעלה בבקשתו נימוקים שמשמעותם היא כי האיחור נבע מקשיים בהם נתקל בשל ובעקבות מאסרו; כמו גם העובדה שמשך האיחור אינו מ מוש ך - מצדיקים שלא לחסום את דרכו של המבקש לבירור טענותיו בבית משפט זה (וזאת מבלי להביע עמדה ביחס לסיכויי ההליך להתקבל). המועד להגשת הבקשה למתן רשות ערעור מוארך, אפוא, עד למועד הגשתה בפועל.

המזכירות ותפתח תיק רע"ב בו תתויקנה בקשת רשות הערעור שצורפה לבקשה להארכת מועד והחלטתי זו.

ניתנה היום, ט"ו באייר

תשע"ג (25.4.2013).

ליאת בנמלך

ר ש מ ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

  • בש"מ 1870/17דיאב קמהוז נ. מדינת ישראל - שירות בתי הסוהרהחלטה

הלכות

  1. 1אמת המידה לבחינת בקשות להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטות בעתירות אסירים היא נימוק סביר לאיחור בהגשת ההליך, ולא טעם מיוחד.
  2. 2ראשיתו של מניין הימים להגשת ההליך הוא במועד המצאת ההחלטה, ולכן ידיעת המבקש על קיומה של ההחלטה טרם המצאתה אינה נזקפת לחובתו.