פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בשג"ץ
8931/11
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערער:
רועי צאפאנא
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטותיו של כבוד רשם בית המשפט העליון ג' שני מיום 14.11.11
ומיום 21.11.11 בבשג"ץ 8007/11
בשם המערער:
עו"ד שלומי שרון
בשם המשיבה:
עו"ד דניאל מארקס
פסק-דין
לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשם ג' שני (בשג"ץ 8007/11-א) מיום 14.11.2011, שבמסגרתה נדחתה בקשתו של המערער להארכת מועד.
המערער הגיש עתירת אסיר לבית משפט המחוזי מרכז (עת"א 25403-04-11), שבה ביקש מבית המשפט להורות למשיב לשנות את סיווגו כאסיר אלמ"ב, ולאפשר לו לצאת לחופשות ולהתייחד עם בת זוגו. ביום 21.9.2011 דחה בית המשפט (כבוד השופט א' טל- ס' נשיא ) את העתירה, נוכח עמדת ועדת אלמ"ב ונוכח המידעים החסויים שהוצגו על ידי המשיב בפניו.
על החלטה זו, הגיש המערער ביום 31.1.2011 בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. ביום 14.11.2011 דחה כבוד הרשם את הבקשה להארכת מועד אשר הוגשה עם בקשת רשות הערעור. בהחלטתו עמד הרשם על כך שהמערער היה מיוצג בהליך בפני בית המשפט המחוזי, ולפיכך ניתן להניח כי הוא ידע או יכול היה לדעת על מסגרת הזמנים להגשת ההליך. כמו כן קבע הרשם, כי עצם העובדה שהייצוג הוחלף במועד אשר לא צוין בבקשה, אינה מהווה הצדקה לאיחור הניכר. לפיכך קבע הרשם, כי משלא הוצג טעם המניח את הדעת לאיחור בהגשת ההליך, דינה להידחות.
מכאן הערעור שלפניי, במסגרתו טוען המערער כי שגה כבוד הרשם משלא נעתר לבקשתו להארכת מועד. זאת, נוכח האיחור הקל יחסית, העובדה שהאיחור נבע מחילופי ייצוג ומהקושי לנהל את ענייניו ולקדמם, כאשר הוא מאחורי סורג ובריח. לעניין זה טוען המערער כי חילוף הייצוג התרחש בתוך תקופת החגים ולכן התעכבה העברת המסמכים הרלוונטיים לערעור בין באי כוחו.
מנגד, סומכת המשיבה את ידיה על החלטת הרשם, וטוענת כי דין הערעור להידחות. שכן, עצם העובדה שהמערער החליף את ייצוגו אינה מקימה הצדקה לאיחור שבהגשת ההליך. לטענתה, טענה זו נטענה על ידי המערער כטענה בעלמה, כשהיא נעדרת פירוט בדבר מועד החלפת הייצוג, ובדבר טיב המסמכים אשר איסופם התעכב. עוד טוענת המשיבה, כי סיכויי ההליך אותו מבקש המערער להגיש הינם נמוכים, שכן מדובר בבקשת רשות ערעור, אשר אינה חורגת מעניינו הפרטי של המערער, וכי החלטת בית המשפט המחוזי התקבלה לאחר עיון במידע חסוי שהוגש מטעם המשטרה ומטעם ועדת אלימות במשפחה.
לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובתגובת המשיבה, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל.
סעיף 7(א) לתקנות סדרי דין (עתירות אסירים), תש"ם-1980 קובע את מסגרת הזמנים להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר. סמכות הרשם להאריך מועד זה, הינה מכוח הסמכות הכללית הקבועה בסעיף 90(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. אציין, כי בשונה מההליכים האזרחיים, כאן אין דרישה לקיומו של "טעם מיוחד" להארכת מועד, אלא נדרש קיומו של נימוק סביר לאיחור בהגשת ההליך.
משכך, לטעמי, בשל אופי ההליך המבוקש ובשל תוכנו, היה על כבוד הרשם לתת משקל גדול יותר להיותו של המערער אסיר, לקושי הכרוך בניהול ענייניו המשפטיים במצב זה, ולעובדה שלא מדובר באיחור משמעותי מאוד, כמו גם, לחילופי הייצוג ולתקופת החגים אשר עכבה את השלמתם. כל זאת, מבלי שאדרש לסיכויי ההליך אותו מבקש המערער להגיש.
אשר על כן, הערעור מתקבל.
המערער יוכל להגיש את בקשת רשות הערעור עד ליום 22.1.2012.
ניתן היום, ט"ז בטבת התשע"ב (11.1.2012).
ש ו פ ט