בש"מ 2585/20 מוחמד אבו סרארי נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 11.12.2019 (עת"א 2652-11-19; כבוד השופטים י' בן-חמו , ח' סבאג , ו- א' לינדשטראוס ) (להלן: פסק הדין )). במסגרת פסק הדין נדחתה עתירה שהגיש המבקש נגד החלטת ועדת השחרורים להפקיע את מלוא תקופת רישיונו (כאסיר ברישיון).

2.

המבקש הורשע בעבר בביצוע של עבירת הריגה והושתו עליו תשע שנים וארבעה חודשים לריצוי מאסר בפועל. בהחלטתה מיום 24.6.2014 הורתה ועדת השחרורים על שחרורו המוקדם של המבקש ברישיון וזאת עד ליום 11.8.2017. ביום 31.8.2015, בתוך תקופת הרישיון, ביצע המבקש עבירת אלימות חמורה נוספת בגינה הוגש נגדו כתב אישום. ביום 3.5.2017, נדון המבקש לשש שנים ו-11 חודשי מאסר לאחר שהורשע במסגרת הסדר בעבירה של חבלה מחמירה. נוכח הרשעתו בפלילים, הוגשה בקשה לביטול הרישיון שניתן לו. ועדת השחרורים (בהחלטותיה מימים 22.5.2019, 3.7.2019 ו-23.10.2019) החליטה על הפקעת מלוא תקופת הרישיון שניתנה למבקש. בהחלטתה מיום 23.10.2019 ציינה הוועדה כי מהדו"ח הסוציאלי העדכני שהוגש בעניינו של המבקש עולה כי המבקש השתלב במחלקה לטיפול באלימות ושוהה בה במשך שנה וכי הוא משתף פעולה עם הטיפול ומפיק ממנו תועלת. יחד עם זאת, נקבע כי בנסיבות העניין לא ניתן לראות בנתונים אלה נסיבות מיוחדות המצדיקות הפקעה חלקית של תקופת הרישיון. זאת גם משום שהמבקש שוחרר ממאסרו הקודם לאחר שעבר טיפול בתחום האלימות וועדת השחרורים התרשמה מהשינוי שעבר.

3.

ביום 11.12.2019 דחה בית המשפט המחוזי עתירה שהגיש המבקש נגד החלטת ועדת השחרורים בקבעו כי לא נפלה טעות בהחלטת הוועדה המצדיקה התערבות בה. הבקשה שלפניי היא להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

4.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים בעתירה המופנית כנגד החלטת ועדת השחרורים הוא 30 ימים (ראו: תקנה 21יב(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 ). אשר על כן, המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור הוא יום 12.1.2020 (בהתחשב בכך שהיום השלושים חל ביום שישי). המבקש ניסה להגיש את הבקשה שבכותרת ביום 23.3.2020 אולם זו נדחתה מהמרשם, ולבסוף הגיש אותה ביום 20.4.2020 בצירוף בקשת רשות הערעור עצמה.

5.

לטענת המבקש האיחור בהגשת ההליך נעוץ במצבו הבריאותי של אביו, אשר הקשה עליו לטפל בענייניו המשפטיים ולגייס את כספי תשלום האגרה. בנסיבות אלה, עותר המבקש להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור על פסק הדין וזאת עד למועד הגשתה בפועל. המשיבה מצדה מתנגדת לבקשה.

6.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות. על-פי ההלכה הנוהגת הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין בעתירת אסיר תינתן ככל שיוצג "נימוק סביר לאיחור בהגשת ההליך" (זאת להבדיל מהצגת "טעם מיוחד" הנדרש בהליכים אזרחיים כדרישת תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ראו: בשג"ץ 8931/11

צאפאנא נ' מדינת ישראל (11.1.2012); בשג"ץ 7903/18

בשתאווי נ' שירות בתי הסוהר

(20.12.2018)). ואולם, גם בהליכים כגון דא יש להקפיד על קיום המועדים הקבועים בדין והארכת מועד לנקיטת ההליך לא תינתן כדבר שבשגרה (ראו: בשג"ץ 5817/12 ניהאד נ' היועץ המשפטי לממשלה (21.8.2012);

בש"מ 3963/15 בן שמעון נ' מדינת ישראל (5.7.2015) ).

7.

בענייננו, אף אם אצא מנקודת הנחה כי הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 23.3.2020 הרי שהיא הוגשה למעלה מחודשיים לאחר חלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור. אין ספק כי מדובר באיחור ניכר ומשמעותי. חרף האמור, טענותיו של המבקש להצדקת האיחור הועלו באופן כוללני, מבלי שנתמכו בתצהיר ומבלי שהובהר מדוע מחלת אביו מנעה ממנו להגיש את בקשת רשות הערעור במועד, או למצער להגיש בקשה להארכת מועד

בתוך המועד הקבוע בדין להגשתה. דברים אלה נאמרים ביתר שאת בשים לב לכך שהמבקש מיוצג ואף היה מיוצג בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי, ולכך שפסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן במעמד באת-כוחו.

8.

לבסוף אציין כי גם סיכוייו הלכאוריים של ההליך, שעניינו בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" מטים את הכף לעבר דחיית הבקשה, זאת שכן לא אחת נקבע כי " רשות ערעור על פסקי דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בעתירות על החלטות של ועדת השחרורים ניתנת במקרים חריגים ומצומצמים בלבד, המעלים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם של הצדדים" (ראו: רע"ב 8102/19 אלשובכי נ' ועדת השחרורים בכלא קציעות , פיסקה 10 (23.1.2020); כן ראו: רע"ב 4144/19 פלוני נ' מדינת ישראל , פיסקה 6 (16.7.2019); רע"ב 6660/19 שבו נ' מדינת ישראל , פיסקה 8 (15.12.2019)). בענייננו, בזהירות הנדרשת, דומה כי החלטותיה של ועדת השחרורים ופסק דינו של בית המשפט המחוזי נטועים בנסיבות העניין.

9.

נוכח כלל האמור לעיל, הבקשה נדחית.