בשג"ץ 2814/13 סעיד אלעמור נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר-שבע, שניתן ביום 20.3.2013, במעמד הצדדים. בפסק-הדין התקבלה עתירתה של המשיבה נגד החלטת ועדת השחרורים בעניין שחרור מוקדם של המבקש.

בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט לעניינים מינהליים בעתירה המוגשת נגד החלטת ועדת השחרורים יש להגיש תוך 15 ימים (תקנה 21יב לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000). ככלל, בקשות להארכת מועד בכגון דא נבחנות לאור אמת מידה גמישה יחסית בהשוואה להליכים אזרחיים (ראו בשג"ץ 7871/12 דאלי נ' מדינת ישראל (19.11.2012)). עם זאת, גם בהליכים מסוג זה יש להקפיד על קיום המועדים הקבועים בדין.

בענייננו נטען לטעות בדין; באת-כוח המבקש, כך נטען, סברה כי עומדים לרשותה 30 ימים להגשת ההליך. כידוע, טעות בדין אינה מהווה מניה וביה עילה למתן ארכה, עם זאת כל מקרה יש לבחון על-פי נסיבותיו ובשים לב לכלל השיקולים הרלוונטיים, וודאי כך כשמדובר בהליך שבו מלכתחילה אמת המידה למתן ארכה מקלה או גמישה יותר. בענייננו, סבורני כי בהתחשב במשך האיחור, במהותו של ההליך ובעובדה שבית המשפט המחוזי התערב בהחלטתה של ועדת השחרורים, יהא זה מן הראוי לאפשר למבקש להגיש את ההליך.

אשר על כן, ההליך יתקבל לרישום. החלטה זו תתויק בתיק בקשת רשות הערעור.