בשג"ץ 3053/10 גרשון ליבל [שון לביא] נ. בית המשפט המחוזי בתל אביב

1.

מונח לפני ערעור על החלטת הרשם ג' שני מיום 13.4.10 שלא לפטור המערער מאגרה בבג"ץ 2755/10. לאחר עיון בטענות המערער נחה דעתי כי דין הערעור להדחות.

2.

המערער הגיש בזו הפעם עתירה נוספת לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בטענה חוזרת כנגד התנהלות לכאורה של שופט בית המשפט המחוזי בתל- אביב יפו. עתירה זו דומה באופייה לעתירה קודמת שהוגשה על ידי המערער בבג"ץ 707/10. אף במסגרת העתירה הקודמת נדחתה בקשת המערער לפטור מאגרה על ידי רשם בית משפט זה. על החלטה זו הוגש ערעור שהונח לפני ובמסגרתו נקבע

בפסק דין (מיום 22.3.10) כי אין עילה בהגשת ההליך לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. טענותיו של המערער בגין התנהלות בית משפט קמא צריכות להתברר, לכל היותר, על ידי ערכאת ערעור מוסמכת. ראוי לציין, כי המערער ממילא מיצה ככל הנראה הזדמנות זו משעה שנתברר כי טענותיו כנגד החלטות בית המשפט המחוזי נדחו כבר לגופן בהליכי ערעור אף בפני בית משפט זה ( ע"א 4005/04). במסגרת זו נקבע כבר כי בית המשפט המחוזי לא חרג מסמכותו, בניגוד לטענות המערער.

המערער מנסה להעניק לטענותיו הדיוניות כנגד בית משפט המחוזי נופך ציבורי, אך טענותיו בפועל הינן כנגד ההחלטות שניתנו בעניינו הפרטי ובמקרה הקונקרטי שלו. נדמה כי משנדחו טענותיו במסגרת הליכי הערעור השונים, מנסה המערער למצוא דרכים נוספות לתקוף את החלטות בית המשפט המחוזי, על ידי פנייה לבג"ץ. אולם, להליכים אלו אין עוגן חוקי בשיטת משפטנו.

3.

נוכח האמור, אין עילה להתערבות בית משפט זה כבית משפט גבוה לצדק בטענות אותן העלה המערער בגין התנהלות בית משפט. נראה, כי המערער טרם הטיב להבין את משמעות פסקי הדין השונים שניתנו בעניינו, במסגרתם הובהר מה טיבם של ההליכים השונים שהגיש.

4.

לא מצאתי, אם כן, פגם בהחלטת הרשם והערעור נדחה בלא שנדרשה תשובה. לפנים משורת הדין, אינני עושה צו להוצאות אף בזו הפעם. עם זאת, יובהר, כי בחלק מן ההליכים השונים שנידונו בעניינו של המערער הוטלו עליו הוצאות לטובת אוצר המדינה (ראו למשל: בג"ץ 470/09, בג"ץ 4266/09 שניתנו בעניינו של העותר).

המערער רשאי לשלם האגרה בתוך 10 ימים מעת המצאת החלטתי זו. בהיעדר תשלום, ימחק ההליך בלא התראה נוספת.