פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשג"ץ
3176/14
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערער:
גרשון תירם
נ ג ד
המשיבים:
ד"ר יוסף פז ואח'
ערעור על החלטתו של כבוד רשם בית
המשפט העליון ג' שני מיום 2.3.2014 בבג"ץ 7536/06
פסק-דין
ערעור על החלטת הרשם ג' שני (בג"ץ 7536/06 – י"א) מיום 2.3.2014, במסגרתה דחה את בקשת המערער לעיון חוזר בהחלטתו מיום 28.11.2013.
1.
המערער הגיש בקשה לעיין בבג"ץ 7536/06. בקשתו נדחתה בהחלטת הרשם מיום 28.11.2013, לאחר שהרשם עיין בתיק והגיע למסקנה כי מלבד צו איסור הפרסום שניתן על אחד המסמכים בתיק, גם חשיפתם של מסמכים אחרים בתיק, לרבות כתבי הטענות, עשויים לפגוע בצנעת הפרט של אנשים פרטיים. עוד ציין הרשם כי קבלת עמדתם של אותם צדדים, אינה ניתנת באמצעים סבירים, ונימוקי הבקשה כלליים ואין בהם כדי לגבור על החשש מפני פגיעה בפרטיותם של אותם צדדים. הבקשה לעיון חוזר שהגיש המבקש נדחתה אף היא, כאמור לעיל.
2.
מכאן הערעור לפניי, שעל פי החלטת הרשמת ל' בנמלך (בשג"ץ 2079/14 – ב') מיום 30.4.2014 מופנה כלפי ההחלטה מיום 2.3.2014 בלבד. טענתו של המערער היא כי ההחלטה לתת צו איסור פרסום למסמך מסוים בתיק, בוססה על מסמכים לא נכונים, ולכן יש לאשר לו לעיין בתיק.
3.
דין הערעור להידחות. כידוע, שיקול דעתו של הרשם רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בש"א 5814/12
ליברוב נ' בית חולים אלישע (14.8.2012); בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' גנות (5.5.2013)) . כיוון שהערעור דנא הוגש על ההחלטה בבקשה לעיון חוזר, התערבות זו ראוי שתהיה מצומצמת עוד יותר, לדעתי.
4.
מעבר לנדרש אציין כי הערעור לא מצביע על סוגיות שלא נדונו בהחלטת הרשם או על פגם כלשהו בה. למעשה, הערעור עוסק כולו במסמך שלגביו קיים צו איסור פרסום, וטענתו העיקרית של המערער היא כי ההחלטה על צו איסור פרסום זה יסודה בשגגה והתבססה על מסמכים שאינם נכונים. טענה זו אין בינה לבין החלטת הרשם דבר. עם זאת, אציין שאף אם היה מקום להניח לטובת המערער את העובדות האמורות, הרי שערעורו מתעלם מחלקה האחר של ההחלטה, בה התייחס הרשם לפגיעה הצפויה לצדדים שלישיים רבים מחשיפת המסמכים, ולמאמצים הבלתי סבירים שיידרשו לאתרם, כדי לקבל את תגובתם לבקשה. נימוק זה היה אחד המרכזיים לדחיית הבקשה.
5.
סוף דבר, הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ד
בסיון התשע"ד (22.6.2014).
ש ו פ ט