בשג"ץ 3212/13 דוד אטיאס נ. שירות בתי הסוהר

בפניי ערעור על החלטת כבוד הרשמת ל' בנמלך (רע"ב 2483/13 – א') מיום 10.4.2013 בה נדחתה בקשת המבקש לקבלת פטור מאגרה.

המערער הגיש לבית משפט זה בקשת למתן רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי (עת"א 47134-01-13, כבוד סגן הנשיא א' טל ) מיום 13.2.2013, שבמסגרתה נקבע כי אין מניעה להעברתו לכלא "אוהלי קידר" בשל סכסוכים בינו לבין אסירים אחרים באגף טעוני הגנה בכלא בו שהה. יש לציין כי סכסוכים אלו מקורם בין השאר בכך שהמערער הינו עד במשפטם של האסירים האחרים. בד בבד עם הגשת הבקשה, הגיש המערער בקשה לפטור מאגרה. הרשמת קבעה כי לאחר עיון בתיק ובכרטיס תנועות הכספים של המערער אין לפטור אותו באופן מלא מתשלום אגרה. יחד עם זאת, נקבע כי האגרה תופחת לסכום של 150 ש"ח.

מכאן הערעור שלפניי, שבמסגרתו שב ומבקש המערער לפוטרו מתשלום האגרה לאור מצבו הכלכלי הקשה.

לאחר שעיינתי בבקשה לפטור מתשלום אגרה, בהחלטת הרשמת, בהודעת הערעור על החלטת הרשמת ובבקשת הרשות לערער, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

כידוע, שיקול הדעת המסור לרשם רחב הוא ( בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' גנות (5.5.2013); בש"א 5814/12 ליברוב נ' בית חולים אלישע (14.8.2012) ). לא מצאתי כל פגם בהחלטתה של הרשמת המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. אמנם, על דרך הכלל יש לבחון באופן מקל בקשות לפטור מתשלום אגרה בהליכים הנוגעים לאסירים. זאת, נוכח החשיבות של ההליך להגנה על זכויותיהן הבסיסיות ביותר. יחד עם זאת, מבלי לקבוע דבר בעניין סיכויי ההליך, לא מצאתי כי קביעת הרשמת הנוגעת למצבו הכלכלי של המערער, לאור המסמכים שהובאו לפניה, מעלה עילה להתערבות, וזאת, בהתחשב בכך שהרשמת העמידה את סכום האגרה על סכום נמוך יחסית.

סוף דבר, הערעור נדחה. על המערער להפקיד את סכם האגרה, כפי שנקבע בהחלטתה של הרשמת, וזאת תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו, שאם לא כן יירשם ההליך לדחייה או למחיקה לפי נסיבות העניין

ללא הודעה נוספת. נ

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.