בשג"ץ 3767/18 עיד חמיס ו35 אחרים נ. ראש המנהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון

בעתירות, אף על פי שדבר קיומם של קרובי המשפחה הועלה כבר בראשית הדיון. עוד יש לציין שבבקשה לפסלות שופט נאמר כי בא כוחם של המערערים בירר את זהות קרובי המשפחה כבר ביום הדיון בסמוך לסיומו, באמצעות הפניית שאלה לאחד ממשתתפי הדיון. אין אפוא מחלוקת כי אף לשיטת המערערים המידע היה לפניהם כבר ביום הדיון. חרף זאת הבקשה הוגשה רק שבוע לאחר מכן – ולאחר מתן החלטה בעתירות – מבלי שהוסבר פשר השיהוי.

3.

המערערים טוענים בהקשר זה כי בראשית הדיון נאמר רק שלשופטת וילנר יש "קרובי משפחה" המתגוררים בכפר אדומים, וכי לו היו יודעים שמדובר בבני משפחה מדרגה ראשונה – היו מגישים את בקשת הפסלות באופן מיידי. דא עקא, בכך אין כדי לסייע להם. המסגרת הנורמטיבית לדיון מצויה בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ "ד – 1984, המבחין בין כמה מקרים שבהם לא ישב שופט בדין. עילת הפסלות המרכזית שעליה מתבססים המערערים – ושלהלן אדון בה לגופה – מצויה בסעיף 77א(א1)(2). עילת פסלות זו, העוסקת בין היתר בקיום עניין ממשי בהליך או בתוצאותיו של בן משפחה של השופט, אינה חלה על כל "בן משפחה", אלא רק על "בן משפחה מדרגה ראשונה", כהגדרת שני מונחים אלה בסעיף. לו היו המערערים סבורים בפתח הדיון כי יש נפקות לשאלה האם קרובי המשפחה המדוברים הם "בני משפחה" או "בני משפחה מדרגה ראשונה", כלשון החוק, היו יכולים לברר זאת בקלות על ידי הפניית שאלה לשופטת וילנר. כזאת לא עשו, אלא הסכימו להמשיך בדיון מבלי לברר מהו טיב קרבת המשפחה. אגב, שלא למעלה מן הצורך וכפי שיובהר בהמשך, בכל מקרה לא עולה כי לקרובי המשפחה של השופטת וילנר יש עניין ממשי בהליך. זאת ועוד, בבקשת המערערים לפסלות שופט נטען כי כבר בסיום הדיון בירר בא כוחם מיוזמתו מהו טיב קרבת המשפחה האמור, ולאחר "בירור קצר" קיבל מענה לשאלתו. אין בבקשה הסבר מדוע הבירור נערך דווקא לאחר סיום הדיון – ובצמוד אליו – ולא קודם לעריכתו.

ניתן לכנות התנהלות כזו כ"שיהוי", אף על פי שלטעמי מונח מדויק יותר הוא אי-הגשת בקשת הפסלות בהזדמנות הראשונה. נתמקד במהות הכלל. צד אשר מעוניין להגיש בקשה לפסלות שופט חייב לעשות זאת בהזדמנות הראשונה, ולא לשמור את הטענה באמתחתו, בכפוף להתפתחויות דיוניות או החלטות כאלה או אחרות. הגשת הבקשה בשלב מאוחר או בעיכוב עשויה ליצור רושם כאילו לא מדובר בבקשת פסלות "נקיה", אלא כזו המשלבת שיקולי כדאיות בהתאם להתפתחות ההליכים.

4.

הבסיס השלישי להכרעה מצוי בעילת הפסלות הנטענת. כאמור, החלופה הרלוונטית בסעיף 77א(א1)(2) היא כי " לבן משפחה מדרגה ראשונה של השופט יש ענין כספי ממשי או ענין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו". הנה כי כן, הסעיף אינו מסתפק בקיומה של קרבת משפחה מדרגה ראשונה, ונתון זה כשלעצמו אינו מקים עילת פסלות. דרישה נוספת היא כי העניין של בן המשפחה בהליך יהיה עניין כספי ממשי או עניין אישי ממשי. המבחן שנקבע בפסיקה לבחינת העניין הממשי הוא מבחן המתמקד בנסיבות העניין, דהיינו השאלה האם קיים חשש ממשי למשוא פנים לנוכח התשתית העובדתית הרלוונטית (ע"א 926/18 פרץ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , פסקה 4 ( 1.3.2018 ), וההפניות שם). נתונים בעלי משקל בהקשר זה הם, בין השאר, ערכו של העניין הכלכלי או האישי, המיידיות שלו, הוודאות שלו והיותו קשור לשופט במישרין או בעקיפין ( ע"א 9281/08 פלוני נ' פלוני , פסקה 4 (14.12.2008); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 208 (2006)). להשלמת התמונה נעיר כי קיימת עילת פסלות נוספת, הקבועה בסעיף 77א(א1)(1), העוסקת בבן משפחה שהוא צד להליך, בא כוח או עד מרכזי, מצב שאינו קיים כאן.

במקרנו, המערערים טוענים כי קיים עניין כספי ממשי לבני המשפחה, שכן להליך עשויות להיות השלכות "אישיות קנייניות" על כל תושבי כפר אדומים, וכי אין כמעט תושב שאין לו עמדה ביחס לסוגיה הנדונה בעתירות, ולפיכך יש לבני משפחת השופטת גם עניין אישי ממשי בתוצאות ההליך. ואולם עיון בעתירות ובחומר שצורף מעלה כי לא הוצגו חששות לעניין ממשי כאמור. אשר לעניין הכספי, הרי שמעבר לטענות כלליות, לא הוסבר באיזה אופן עשויות תוצאות העתירות להשפיע על מצבם הכספי של בני המשפחה האמורים, וזיקה כזו אף לא עולה באופן טבעי מנסיבות המקרה כפי שתוארו. אשר לעניין האישי הממשי, התשתית העובדתית אינה תומכת בטענת המערערים. לא ברור כלל האם לבני המשפחה האמורים יש עמדה בסוגיה, הציבורית במהותה. הצדדים לעתירות ומי שהביעו בהן עניין ישיר הם, בין היתר, האגודה השיתופית כפר אדומים, כמו גם כמה עשרות תושבים מכפר אדומים, שקרובי השופטת וילנר אינם נמנים עליהם. בנוסף לכך, גם אם הייתי מניח כי הם מודעים לסוגיה ויש להם עמדה כלשהי בעניין, אין בכך כדי להפוך עמדה זו ל"עניין אישי ממשי", החורג מהתעניינות כללית בסוגיה ציבורית – התעניינות שאינה עולה לכדי עניין "אישי" או "ממשי". לבסוף, לא למותר לציין כי תושבי כפר אדומים עצמם חלוקים בסוגיה מושא המחלוקת, וכי השופטת וילנר אף ציינה בפתח הדיון שלא שוחחה עם בני משפחתה על העניין ואינה יודעת מה עמדתם, אם בכלל יש להם כזו. בנסיבות אלה, ומן הטעמים שהוזכרו, אף אין חשש לפגיעה במראית פני הצדק.

הנה כי כן, דין הערעור להידחות, הן בשל עיתוי העלאת טענת הפסלות והן בשל אי-הוכחת קיומה של עילת פסלות. יצוין שוב כי השופטת וילנר העלתה את הנושא מיוזמתה בפני הצדדים בפתיחת הדיון, והם לא הביעו כל התנגדות להמשך ישיבתה בתיק.

5.

הערעור נדחה. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.