בשג"ץ 3958/98 שקד שלמה נ. המשנה לנשיא

ערעור על החלטת כב' הרשמת, השופטת א' אפעל-גבאי, מיום 17.6.98, שבו נדחתה בקשת המערער לפטור מאגרה בבג"ץ 3782/97.

1.המערער הגיש ארבע עתירות לבית המשפט העליון וביקש, כי יינתן לו פטור מתשלום אגרה בגין עתירות אלו. בקשותיו נדחו, וערעוריו על דחיית בקשותיו אלה נדחו אף הם. העותר לא שילם את האגרה הנדרשת ממנו בשל ארבע העתירות. לפיכך מחקו רשמות בית המשפט, השופטת א' אפעל-גבאי והשופטת מ' אגמון עתירות אלו.

2.המערער הגיש עתירה (בג"ץ 3243/98) נגד רשמות בית המשפט, על שום שמחקו את עתירותיו. עתירה זו נדחתה על ידי כב' המשנה לנשיא וכב' השופטים ת' אור וי' טירקל ביום 27.5.98. דעת העותר לא נחה גם מהחלטה זו והוא עתר, במסגרת בג"ץ 3782/98, נגד השופטים שדחו את עתירתו. גם במסגרת עתירתו זו ביקש המערער פטור מאגרה. וגם הפעם נדחתה בקשתו (על-ידי הרשמת, השופטת אפעל-גבאי). בהחלטתה מציינת הרשמת תשעה מקרים קודמים בהם נדחו בקשות דומות של המערער וחמישה מקרים בהם נדחו גם ערעוריו של המערער על דחיית בקשותיו.

3.מונח בפני ערעורו של המערער על דחיית בקשתו זו. במסגרת ערעור זה מסתמך המערער על תצהירו מיום 20.1.98 וטוען, כי עקב מצבו הכלכלי, כמו גם עקב העניין לציבור בשמיעת עתירתו שומה היה על הרשמת לפטרו מתשלום אגרה.

4.עיינתי בהחלטה נשוא הערעור, בערעור, ובהחלטות קודמות בעניינו של העותר. לא מצאתי כל טעם להתערב בהחלטת הרשמת במקרה שבפני, החלטה שאינה אלא חזרה על מה שנדון והוכרע לא פעם בעבר. העובדה שהמערער אינו משלים עם החלטות אלו אין די בה כדי להצדיק את קבלת הערעור.

5.זאת ועוד, המערער שלא שילם כל אגרה ולא הפקיד כל פקדון, מטריח שלא לצורך את בית המשפט, תוך חריגה מהוראות הדין, מסדרי הדין ומעיקרון סופיות הדיון. השתלשלות הדברים המתוארת לעיל תעיד. שקלתי (בדומה לכב' השופט טירקל בבשג"ץ 796/98) אם אין מקום לחייב את המערער ולו במקצת ההוצאות שהוא מסב לאוצר המדינה. הטעם היחידי שמנע אותי מלעשות כן נעוץ בעובדה, שאך לאחרונה חוייב המערער בהוצאות מסוג זה (במסגרת בשג"ץ 3549/98). למותר לציין, כי טעם זה לא יעמוד למערער בעתיד, אם יבחר לשוב ולהגיש הליכים שאין בהם אלא הטרחת שווא של הערכאות השיפוטיות.

הערעור נדחה.