בשג"ץ 3981/02 אגודת צדק תרדף נ. ראש הממשלה

בפניי בקשה להארכת מועד לצורך הגשת עתירה לדיון נוסף.

1.פסק הדין נשוא הבקשה ניתן בבג"צ 3507/02, ביום 2.5.02, הוא יום הדיון בעתירה. פסק הדין הוקרא במעמד הצדדים. פסק הדין הוא קצר, ואוחז כחצי עמוד.

2.הבקשה שבפניי הוגשה ביום 9.5.02, בחלוף שבעה ימים ממתן פסק הדין, ושמונה ימים בטרם תום המועד להגשת עתירה לדיון נוסף. בבקשה נטען, כי פסק הדין טרם הגיע באמצעות הדואר לידי המבקשת, בעת הגשת הבקשה. במצב זה, טוענת המבקשת כי בהעדר ההחלטה גופה לפני באי כוח המבקשת, לא היה בידה להכין עתירה לדיון נוסף, ולדייק בה בלשון פסק הדין ובהנמקתו. המבקשת מבקשת, אפוא, כי תינתן לה ארכה של 15 ימים מיום המצאתו כדין של פסק הדין לידיה, ועד להגשת עתירה לדיון נוסף.

3.עמדת המשיבים היא, כי אין כל טעם בארכה המבוקשת, באשר אין פסק הדין נשוא הבקשה שבפניי מעלה, ולו לכאורה, עילה לקיומו של דיון נוסף, כמפורט בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984. אומר מיד, כי טענה זו אינה מהווה, לטעמי, עילה מספקת לדחיית הבקשה שבפניי בנסיבות העניין. מטרת הבקשה שבפניי, אשר אינה נגועה באיחור כלשהו, היא להעמיד את המבקשים במקום שבו יוכלו למצות את זכותם להגיש עתירה לדיון נוסף, ואת המועדים העומדים לרשותם בדין לעשות כן, נוכח נסיבות אשר לטענתם מונעות אותם מעשות כן. במצב זה, אין מדובר, אפוא, בבקשה לחסד, כי אם למימוש זכות הנתונה למבקשים בדין. לעניין זה, איני סבור כי יהא זה מן המידה כי אכריע בקיומה של עילה לדיון נוסף, ומה גם שהסמכות לעניין זה אינה נתונה אלא לנשיא בית משפט זה או לשופט של בית המשפט.

4.(א) לעיצומם של דברים. המועד להגשת עתירה לדיון נוסף הוא קצר, חמישה עשר ימים לאחר מתן פסק הדין. בדין נקבעה דרישה לקיומו של טעם מיוחד לשם הארכתו של מועד זה (ראו תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984). דרישה זו נתפרשה בקפדנות, על רקע האינטרס בסופיות ההליכים בדיון נוסף (ראו המ' 589/68 אנטוריה נ' פיירמנס פנד חברה לביטוח בע"מ , פ"ד כב(2) 699, 700)

(ב) במסגרת כלל רחב זה, נטתה הפסיקה לקבוע, בנסיבות בהן לא עמד פסק הדין לעיונו של בעל דין, בשל עיכוב בהמצאתו לידיו, כי קיים טעם מיוחד למתן ארכה, על מנת לאפשר לבעל הדין למצות את האפשרות המעשית לשם הגשת עתירה מנומקת לדיון נוסף (ראו בש"א 205/88 חברת בלו סקיי קראוון בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל פ"ד מב(2) 841). בחינתו של עניין זה מחייבת בדיקה פרטנית, בנסיבות העניין, האם, ובאיזו מידה, נפגעה בפועל יכולתו של בעל הדין לפעול במועד, באופן המצדיק מתן ארכה. לכך אפנה עתה.

(ג) במקרה שבפניי לא ברור האם ומתי הומצא פסק הדין לידי המבקשת. עם זאת, מן הרישום הממוחשב ברור כי פסק הדין הגיע למזכירות, לאחר הדפסתו וחתימתו, ביום 13.5.02, היינו – ארבעה ימים לפני חלוף המועד להגשת העתירה לדיון נוסף, וימים אחדים אחרי הגשת הבקשה שבפניי.

די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה כפי שהוגשה, היינו בקשה לארכה של 15 ימים שתחילתה עם המצאת פסק הדין כדין. פסק הדין, כאמור, הינו קצר. גם אם ביקשה המבקשת לדייק בציטוטים ממנו בעתירה לדיון נוסף, על מנת לא להיכשל, היה בידה די והותר זמן על מנת לברר את תוכנו המדוייק של פסק הדין, בטרם חלף המועד להגשת עתירה לדיון נוסף. לעניין זה, יש להעיר כי חלק ההנמקה הממשית שבפסק הדין, הקצר בלאו הכי, אינו עולה על שתי שורות. בכך, שונה מקרה זה מן המקרה שנדון בעניין בלו קראוון הנ"ל, שם היה למבקשים קושי אובייטיבי בהכנת עתירה לדיון נוסף במועד, על רקע עיכוב בהעמדתו של נוסח מלא של פסק הדין לעיונם, ועל רקע העובדה שבמעמד הצדדים שם הוקראה רק תוצאת פסק הדין, ולא הנימוקים המלאים לו.

(ד) אשר לקשירת הארכה למועד המצאתו של פסק הדין. תקנות סדר הדין בדיון נוסף התנתקו באורח מודע ממועד ההמצאה כדין כמועד ממנו מתחיל מירוץ המועדים להגשת עתירה לדיון נוסף. לא מועד זה קובע, על כן, לצורך הדיון בבקשה למתן ארכה לצורך הגשת עתירה לדיון נוסף, כי אם המועד בו היה ביד בעל הדין לוודא את תוכנו המדוייק של פסק הדין, ויכולתו של בעל הדין להגיש עתירה לדיון נוסף, בהינתן אותו מועד. כמוסבר לעיל, אני סבור כי במקרה זה היה גם היה ביכולת העותרת, ללא קושי, לעמוד על תוכנו המלא של פסק הדין הקצר מבעוד מועד, ולהגיש עתירה במועד. או סמוך לו. מבחינה זו, איני רואה מקום להעתר לבקשה שבפניי במלואה.

(ה) זאת ועוד. מכותרת הבקשה שבפניי עולה, כי לבאי כוח המבקשת כתובת של דואר אלקטרוני. מכך עולה, כי לבאי כוח המבקשת גישה לאינטרנט, ובכלל זה גישה לאתר בית המשפט, בו פורסם פסק הדין הנדון עוד ביום 8.5.02. במצב זה, היו באי כוח המבקשת יכולים לעמוד על תוכן פסק הדין באותו מועד, אף בלא לפנות למזכירות בית המשפט, ובלא צורך להטריח עצמם אל מקום מושבו של בית המשפט. אכן, אין הפרסום האמור בבחינת המצאה כדין של פסק הדין. עם זאת, כבר הובהר כי לא זה המבחן, אלא יכולתו של בעל הדין, בפועל, לעמוד על תוכנו המדוייק של פסק הדין, ולהגיש מבעוד מועד עתירה לדיון נוסף.

(ו) במצב זה, לא ניתן להיעתר לבקשה שבפניי במלואה. אין כל מקום למתן הארכה המבוקשת עד לחלוף התקופה של חמישה עשר ימים מהמצאת פסק הדין כדין לידי העותרת. עם זאת, נוכח העובדה שהבקשה הוגשה במועד, ותוך זמן קצר (שבוע) ממועד מתן פסק הדין, והמשיבים הועמדו על כוונת העותרת להגיש עתירה לדיון נוסף, ובשים לב לכך שעד להיום, 21.5.02, היה ההליך שבפניי תלוי ועומד, לא ראיתי מקום להחמיר עם העותרת ולמנוע ממנה כליל את האפשרות להגיש עתירה לדיון נוסף. הבאתי בחשבון גם, שהעמדת פסקי דין לעיון הצדדים באמצעות האינטרנט הינה ענין חדש יחסית, אשר יתכן וטרם הוטמע לגמרי. בשים לב לשיקולים אלה, ולמועד בו עמד פסק הדין לעיון במזכירות בית המשפט, אני מאפשר, אפוא, לעותרת להגיש עתירה כאמור תוך 5 ימים.