פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשג"ץ
4113/14
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערערת:
נטליה זברוב
נ ג ד
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ערעור על החלטתו של כבוד רשם בית
המשפט העליון ג' שני מיום 2.6.2014 בבג"ץ 3854/14
פסק-דין
ערעור על החלטת הרשם ג' שני (בג"ץ 3854/14 – א') מיום 2.6.2014 בה נדחתה בקשת המערערת לקבלת פטור מאגרה, אך סכומה הופחת לסך של 1,000 ש"ח.
1.
ערעוריה של המערערת על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ניידות) והחלטת הוועדה הרפואית לעררים (שירותים מיוחדים) של המוסד לביטוח לאומי (ב"ל 50908-02-13 וב"ל 37456-03-13) נמחקו על ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו לאחר שלא התייצבה לדיון המקדמי שנקבע במסגרתם. המערערת הגישה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו בקשה לביטול פסק הדין. הבקשה נקבעה לדיון ביום 7.4.2014. בעקבות שיג ושיח של בית המשפט עם הצדדים במהלך הדיון, החליטה בסופו הרשמת ד' חסון-זכריה כי המערערת תעדכן את בית הדין תוך 20 יום, לאחר היוועצות עם עורך-דין כבקשתה, האם ברצונה להמשיך בהליכים בתיקים. על החלטה זו ערערה המערערת לבית הדין האזורי לעבודה, וערעורה נדחה לאחר שנקבע שאין בהחלטת הרשמת רכיב הניתן לערעור, והבקשה לביטול פסק הדין תלויה ועומדת (ע"ר 15794-04-14, השופטת
א' דגן-טוכמכר) מיום 13.4.2013 ). על החלטה זו הגישה המערערת בקשה למתן רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, שנדחתה אף היא מאותם הטעמים (בר"ע 8124-05-14, הנשיא י' פליטמן ) מיום 12.5.2014 .
2.
אף שהערכאות השונות הורו למערערת לפעול על פי החלטת רשמת בית הדין האזורי לעבודה מיום 7.4.2014, המערערת הגישה לבית משפט זה עתירה נגד החלטת בית הדין הארצי לעבודה, ובה טענות ובקשות שונות.
3.
בד בבד עם הגשת העתירה, הגישה המערערת בקשה לפטור מאגרה. הרשם קבע לאחר עיון בתיק כי על פניה, העתירה אינה מציגה תשתית למתן סעד בבית המשפט הגבוה בצדק, אינה מגלה עילה, ולכן אינה עומדת בתנאי הקבוע בתקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות ) לפטור מאגרה. עם זאת, לפנים משורת הדין, החליט הרשם להפחית את האגרה לסך של 1,000 ש"ח.
4.
מכאן הערעור שלפניי, במסגרתו שבה ומבקשת המערערת לפוטרה מתשלום האגרה לאור מצבה הכלכלי והבריאותי הקשה.
5.
לאחר שעיינתי בבקשה לפטור מתשלום אגרה, בהחלטת הרשם, בהודעת הערעור ובעתירה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות. כידוע, שיקול הדעת המסור לרשם רחב הוא, וערכאת הערעור אינה מתערבת בו בקלות ( בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' גנות (5.5.2013); בש"א 5814/12 ליברוב נ' בית חולים אלישע (14.8.2012) ).
עם כל הצער על מצבה הבריאותי והכלכלי של המערערת, המקרה דנן אינו נכלל בגדר המקרים החריגים שיצדיקו התערבות כאמור.
6.
בית המשפט יעניק לבעל דין פטור מאגרה בהתקיים שני תנאים המצטברים האחד לשני: כי בעל הדין אינו מסוגל לעמוד בחיוב זה; וכי ההליך מגלה עילה (ראו סעיף 14(ג) לתקנות האגרות). בנסיבות שלפניי אף אם אניח כי מצבה הכלכלי של המערערת אינו טוב כטענתה, ההליך אינו מגלה עילה לצורך מתן פטור מאגרה. הלכה היא שהיקף התערבות בית הדין הגבוה לצדק בעתירות המופנות נגד החלטות בית הדין הארצי לעבודה מצומצם, ו שמור למקרים חריגים בלבד, בהם מתקיימים שני תנאים מצטברים: ראשית, כי נפלה בפסק הדין טעות משפטית מהותית; שנית, כי שיקולי צדק מחייבים התערבותו של בית משפט זה בנסיבות העניין. הלכה זו מבוססת על קביעת המחוקק בדבר הסמכות והמקצועיות הייחודית של בתי הדין לעבודה (בג"ץ 525/84 ח'טיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(1) 673 (1984); בג"ץ 3599/14 שויטלו נ' המועצה הדתית הוד השרון (5.6.2014)). עיון בעתירה לא מעלה שהיא מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה, במידה הנבחנת בבקשה לפטור מאגרה. למעשה, ההליך בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו עודנו מתנהל. למערערת אפוא, אפשרות מעשית להמשיך לנהל את ערעוריה בבית הדין האזורי לעבודה, ולמצות את יומה שם, וייטב אם לא תעמוד על עתירתה. למרות כל אלה, הרשם היטיב עם המערערת כשהפחית את האגרה בעתירה, ובהחלטה זו כאמור, איני רואה להתערב.
7.
סוף דבר, הערעור נדחה. אם המערערת מבקשת לעמוד על העתירה, עליה לשלם את סכום האגרה, כפי שנקבע בהחלטת הרשם, וזאת עד ליום 27.7.2014, שאם לא כן יירשם ההליך למחיקה ללא הודעה נוספת.
ניתן היום, כ"ו בסיון התשע"ד (24.6.2014).
ש ו פ ט