פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשג"ץ
5565/18 - א'
לפני:
כבוד הרשם גלעד לובינסקי זיו
המבקש:
אסיף דיין
נ ג ד
המשיבים:
1. היועץ המשפטי לממשלה
2. פרקליטות המדינה
3. בנק דיסקונט לישראל בע"מ
4. הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ
5. כרטיסי אשראי לישראל בע"מ
בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה מיום 1.7.2018 בבג"ץ 6397/17. בפסק הדין נדחתה עתירתו של המבקש בשל מספר טעמים, ובהם העובדה שהיא "[...] אינה מבוססת על תשתית עובדתית מינימאלית ולו
לכאורית, כי אם על שתי כתבות בעיתון 'גלובס'". בקשת הארכה הוגשה ביום 22.7.2018.
לטענת המבקש, הוא ניסה להגיש את העתירה לדיון נוסף ביום 17.7.2018, חמישה עשר ימים לאחר המצאת פסק הדין לידיו, ואולם המזכירות סירבה לקבל את העתירה לרישום בטענה כי חלף המועד להגשתה. לשיטת המבקש, יש למנות את המועד להגשת העתירה מיום המצאתו של פסק הדין, ועל כן הגיש את העתירה במועד. לחילופין, כך נטען, יש להיעתר לבקשת הארכה מאחר שמדובר באיחור זניח של יום אחד בלבד. המשיבים 3 ו-4 מתנגדים לבקשת הארכה, ואילו המשיבים 2-1 ו-5 הותירו אותה לשיקול דעת בית המשפט.
לאחר ששקלתי בדבר החלטתי לדחות את הבקשה להארכת מועד.
דין ידוע ומושרש הוא, כי המועד להגשת עתירה לדיון נוסף על פסק דין של בית המשפט העליון הוא "תוך חמישה עשר ימים מיום מתן פסק הדין " (ההדגשה שלי - ג'ל'). לעניין זה נפסק כי "פרק הזמן הקצר, כמו גם מנייתו החל מיום מתן פסק הדין, ולא מיום המצאתו, נובעים מייחודו של הליך הדיון הנוסף, אשר סוטה מהרעיון של סופיות הדיון עם מתן פסק הדין בערעור, ויוצר נדבך שיפוטי נוסף" ( בש"א 7155/06 בן-יונה נ' עו"ד יניב אינסל
(3.10.2006)). המבקש, שהינו מיוצג, לא כלל בבקשתו פירוט כלשהו באשר למאמצים אשר נעשו על מנת לברר את סד הזמנים להגשת העתירה לדיון נוסף; מה גם שבקשת הארכה לא נתמכה בתצהיר. ממילא לא ניתן לומר כי הטעות שבדין, ככל שאכן אירעה, הייתה בלתי נמנעת באופן סביר.
לאמור עד כה מתווסף הנתון כי בשים לב למבחנים הנוקשים החלים ביחס לעתירות לדיון נוסף, סבורני כי סיכוייה הלכאוריים של העתירה אותה מעוניין המבקש להגיש - נמוכים ביותר. עוד אזכיר את הגישה הקפדנית והמצמצמת הנוהגת ביחס לבקשות ארכה להגשת עתירות לדיון נוסף (למשל, בש"א 6180/09 פלונית נ' פלוני (13.9.2009) ), השוקלת אף היא לעבר דחייתה של הבקשה להארכת מועד.
נוכח כלל האמור לעיל, לא מצאתי כי מתקיים בעניינו "טעם מיוחד" המצדיק את מתן הארכה המבוקשת וזאת אף אם יש ממש בטענת המבקש לפיה ניסה להגיש את העתירה לדיון נוסף יום אחד בלבד לאחר חלוף המועד.
הבקשה נדחית אפוא. אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"ד באב
התשע"ח
(26.7.2018).
גלעד לובינסקי זיו, שופט
ר ש ם