בש"מ 2244/15 עמותת הרצליה למען תושביה נ. עיריית הרצליה

לפניי שני ערעורים על החלטותיו של כבוד הרשם ג' לובינסקי שניתנו בעניינה של המערערת: בש"ם 2244/15 הוא ערעור על החלטת הרשם (עע"ם 359/15-ג') מיום 8.3.2015 בה דחה את בקשתה השנייה של המערערת לעיון חוזר בהחלטה לפיה חויבה בתשלום אגרה ובהפקדת עירבון. בשג"ץ 2246/15 עניינו בערעור על החלטת הרשם (בג"ץ 1342/15-ב') בה נדחתה בקשת המערערת לעיון חוזר בהחלטה בה חויבה לשלם

אגרה. החלטתי לדון בערעורים במאוחד.

בש"ם 2244/15

במסגרת ההליך העיקרי שנקטה בבית משפט זה, הגישה המערערת בקשה לפטור מאגרה בה טענה בין היתר כי היא עמותה ציבורית הפועלת בהתנדבות ואין לה הכנסות. בהחלטתו מיום 19.1.2015 דחה הרשם את הבקשה וקבע כי כפי שהובהר בהחלטות קודמות שניתנו בעניינה של המערערת, היותה עותרת ציבורית אינו מהווה עילה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון, אם כי ייתכן ויש לדבר השפעה על גובה העירבון שייקבע. הרשם הוסיף כי המערערת לא הניחה תשתית ראייתית הולמת לטענה בדבר היעדר יכולתה הכלכלית וכי לא צורפו לבקשה תדפיסי חשבון בנק ואסמכתאות רלוונטיות נוספות וכי מחדל זה נושא משקל מוגבר מקום בו הובהרה למערערת בעבר הדרישה להניח תשתית ראייתית מלאה ועדכנית וכי די בכך לדחות את הבקשה מבלי להידרש לסיכויי ההליך. הרשם הוסיף כי על המערערת להפקיד עירבון בסכום מתון של 10,000 ש"ח. לאחר דברים אלה הגישה המערערת בקשה לעיון מחדש בהחלטה ובהחלטתו מיום 24.2.2015 דחה הרשם את הבקשה. הרשם קבע כי במקרה דנן לא חל שינוי בנסיבות שיצדיק עיון מחדש, וכי על בעל הדין להניח את התשתית העובדתית כבר בעת הגשת הבקשה הראשונה. הרשם הוסיף וקבע כי גם לגופם של דברים הבקשה השנייה אינה מניחה תשתית מלאה ועדכנית לעניין מצבה הכלכלי של המערערת וכי תדפיס חשבון הבנק שצורף מתייחס לחודש אחד בלבד וכי אישור רואה החשבון אינו עדכני. אלא שהמערערת לא השלימה עם החלטה זו והגישה בקשה נוספת לעיון מחדש ובהחלטתו מיום 8.3.2015 דחה הרשם את הבקשה בקובעו כי החלטתו מיום 24.2.2015 מדברת בעד עצמה ואין לשנות ממנה.

בשג"ץ 2246/15

במסגרת עתירה שהגישה המערערת לבית משפט זה בשבתו כבג"ץ, הגישה המערערת בקשה לפטור מאגרה. בהחלטת הרשם מיום 24.2.2015 שב הרשם וקבע כי טענת המערערת כי היא "עותרת ציבורית" אינה פוטרת אותה מלהציג תשתית עובדתית מלאה ועדכנית אשר למצבה הכלכלי, אף על פי שהדברים הובהרו לה בהחלטה מיום 19.1.2015 בעע"ם 359/15 לעיל. המערערת הוסיפה והגישה מצדה "הודעה מפורטת במסגרת הבקשה לפטור מאגרה" ובהחלטתו מיום 25.3.2015 קבע הרשם כי המדובר בבקשה לעיון חוזר, וכי גם במקרה דנן לא חל שינוי מהותי בנסיבות וכן שב וציין כי הובהר למערערת לא פעם כי עליה להניח תשתית מלאה לעניין מצבה הכלכלי. הרשם הוסיף כי הבקשה דנן אינה כוללת תשתית ראייתית מלאה והאסמכתא שצורפה להוציא החלטות קודמות הינה תדפיס חשבון בנק המתייחס לחודש אחד בלבד.

מכאן הערעורים שלפניי. הערעור בבש"ם 2244/15 מופנה כלפי ההחלטה מיום 8.3.2015, והערעור בבשג"ץ 2246/15 מופנה כלפי ההחלטה מיום 25.3.2015. המערערת טוענת כי עניינם של ההליכים ציבורי וכי חיובה באגרה חוסם את גישתה לבית המשפט. המערערת שבה ומציינת כי אין לה נכסים או הכנסות ואינה מקבלת תרומות, כי היא פעולת בהתנדבות, ומוסיפה כי התדפיס שהציגה מלמד כי חשבון הבנק שלה חסר פעילות וכן אישור רואה החשבון הינו תקף. המערערת מוסיפה וטוענת כי בעתירות קודמות שהגישה ניתן לה פטור מאגרה או שסכום האגרה הופחת וכי יהיה לה "קושי רב לגייס את סכום האגרה והעירבון".

דין הערעורים להידחות.

הערעורים מופנים, כאמור, על החלטותיו של הרשם מיום 8.3.2015 ומיום 25.3.2015, בהן דחה הרשם את בקשת המערערת לעיון מחדש בהחלטתו. עיון בהודעות הערעור מעלה, כי לא נטען כי חל שינוי בנסיבות לאחר מתן ההחלטה המקורית שיצדיק עיון בהחלטה נושא הערעור, וכי טענות המערערת, כמפורט לעיל, מופנות הלכה למעשה כלפי עצם חיובה בתשלום האגרה והעירבון. אלא שעניינים אלה הוכרעו עוד בהחלטותיו של הרשם מיום 19.1.2015 ומיום 24.2.2015 וכי המערערת לא הגישה ערעור על ההחלטות דנן ותחת זאת בחרה להגיש בקשות לעיון מחדש. בנסיבות העניין המועד להגשת ערעור על החלטות אלה חלף ואין להאריך את המועד לערער עליהן באמצעות ערעור על החלטה בבקשה לעיון מחדש (ראו והשוו רע"א 320/15 דוויק נ' כונס הנכסים הרשמי , פיסקה 6 (14.4.2015)). למעלה מן הצורך, אציין כי לא היה גם מקום להתערב בהחלטות לחייב את המערערת בתשלום אגרה וכן בהפקדת העירבון, בשים לב לשיקול הדעת הרחב הנתון לרשם, וכן לגופם של דברים מקובלות עליי קביעותיו כי המערערת לא עמדה בנטל להוכיח כי היא חסרת יכולת כלכלית לשלם את האגרה ולהפקיד את העירבון.

סיכומם של דברים, הערעורים נדחים. המערערת תשלם את האגרה בבג"ץ 1342/15 וכן תשלם את האגרה ותפקיד את העירבון בסכום שנקבע בעע"ם 359/15 בתוך 15 ימים מיום המצאת פסק דין זה לידיה. לא תמלא המערערת אחר אחד מחיובים אלה, יימחק ההליך הרלוונטי או יירשם לדחייה, לפי העניין, ללא צורך בהחלטה נוספת.