בש"מ 3324/13 בנימין מנפרד נ. המועצה המקומית ראש פינה

1.

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת אשר דחה ערעור מנהלי שהגיש המבקש על החלטת ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה, בה קיבלה חלקית ערר שהגיש על החלטת המשיבה 2.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 20.1.2013 ובבקשה נטען כי זה הומצא לידי המבקש "בחודש ינואר ו/או בסמוך לכך". על פסק הדין אשר צורף לבקשה מוטבעת חותמת "נתקבל" של משרד בא-כוח המבקש הנושאת את התאריך 24.1.2013, ומכאן כי המועד האחרון להגשת ההליך חלף ביום 24.2.2013.

הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 8.5.2013, כלומר באיחור של כחודשיים וחצי. בבקשה נטען כי איחור זה בהגשת ההליך נגרם בשל מצבו הרפואי של המבקש אשר הינו אדם מבוגר אשר כתוצאה מנפילות נחבל בפניו ובראשו, ומטעם זה כמו גם בשל מצבו הנפשי לא יכול היה בא-כוחו להפגש עימו סמוך לאחר מתן פסק הדין.

המשיבים מתנגדים לבקשה בציינם כי בשל מצבו וגילו של המבקש גם בבית המשפט קמא לא נוהל התיק על ידו כי אם על ידי בתו, ועל כן לא היתה כל מניעה להגשת הערעור במועד.

2.לאחר שעיינתי בחומר שבפניי הגעתי לכלל מסקנה כי אין להיעתר למתן הארכה המבוקשת.

נקודת המוצא היא כי הנטל על המבקש להוכיח "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד להגשתו של הליך. כידוע, הדרישה ל"טעם מיוחד" נועדה לאזן בין האינטרס של מבקש הארכה למיצוי זכותו להשיג על ההחלטה שניתנה בעניינו, וכן הרצון להימנע מתוצאה שרירותית ומנוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין; לבין האינטרס של המשיב, כמו גם של הציבור בכללותו, לסופיות ההליך, להשמת גבול להתמשכותו וכן לחיזוק הוודאות והיציבות המשפטית. כן הודגש בפסיקה כי קיומו של "טעם מיוחד" נבחן לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו (ראו בש"א 1364/10 פלונית נ' פלוני , פסקה 3 (21.4.2010)).

במקרה שבפנינו האיחור בהגשת ההליך הינו ניכר - כחודשיים וחצי לאחור חלוף המועד להגשת בקשת רשות הערעור - ומכאן כי אם תתאפשר הגשתו של ההליך תהא פגיעה בלתי מבוטלת באינטרס ההסתמכות של המשיבים. כמו כן, ואף אם נקבל את הטענה כי בשל מצבו הרפואי של המבקש לא יכול היה בא-כוחו להיפגש עימו ולו לפגישה קצרה לצורך תיאום הגשת ההליך - טענה שספק אם די במסמכים שצורפו כדי להוכיחה - הרי שאין בכך כדי ליתן מענה לשאלה מדוע לא הוגשה הבקשה להארכת מועד בתוך המועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות הערעור, בין אם על ידי בא-כוחו של המבקש אשר ייצג אותו גם בבית המשפט קמא ובין אם על ידי מי מבני משפחתו (כגון בתו, אשר לטענת המשיבים היתה מעורבת בהליכים בבית המשפט קמא). בנסיבות אלו סבורני כי המבקש לא הצביע על קיומו של "טעם מיוחד" המצדיק לאפשר את הגשתו של ההליך באיחור ניכר כמבוקש, ומשכך הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.