פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"מ
3324/19
לפני:
כבוד הרשם רון גולדשטיין
המבקש:
משה יוסף בניטה
נ ג ד
המשיבים:
1. עיריית בת ים
2. בניטה גד
3. שלמה שרלי בניטה
4. נפתלי יחיא בניטה
5. אליהו בניטה
6. ישי מגן - עליה
7. עשירה בן שחר
8. דוד יהודה בניטה
9. ג'קלין בן ישי
בקשה מיום
16.5.2019 להארכת מועד לנקיטת הליך; תשובת המשיבה 1 מיום 3.6.2019; תגובת המבקש
לתשובת המשיבה מיום 12.6.2019
החלטה
1.
זוהי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו מיום 17.2.2019 בעת"מ 45883-08-18 (כב' סגן הנשיא ח' ברנר ). עניינו של ההליך בעתירה מינהלית שהגיש המבקש כנגד המשיבה 1 (להלן: העירייה ) שבגדרה עתר להצהיר כי אינו חב לעירייה כל חוב ארנונה, מים או ביוב, ולחלופין כי חובות אלה התיישנו ועל כן העירייה מנועה מלנקוט בגינם הליכי גביה מינהליים. בפסק-הדין נדחתה העתירה המינהלית בכפוף לקביעה שלפיה יש לחשב מחדש את החוב הניתן לגבייה באופן שהחוב שהצטבר עד ליום 7.2.1998 לא ייגבה מחמת התיישנותו.
2.
פסק-הדין ניתן כאמור ביום 17.2.2019 והומצא בו ביום למבקש. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 16.5.2019 דהיינו בחלוף המועד הקבוע בדין להגשת הליך ערעורי על פסק-הדין. בבקשה להארכת מועד נטען כי המבקש אשר היה מיוצג על ידי הסיוע המשפטי במסגרת ההליך שהתנהל בבית המשפט לענינים מינהליים פנה מיד לאחר מתן פסק-הדין באמצעות בא-כוחו לקבלת אישור מהסיוע המשפטי למתן ייצוג במסגרת הגשת ערעור על פסק-הדין. לטענתו, אישור זה ניתן רק ביום 31.3.2019. לטענת המבקש, "לאור העובדה שהליכי המיון ואישור קבלת הייצוג מהסיוע המשפט נמשכים זמן, יש ליתן ארכה להגשת הבקשה דנא". העירייה מצידה מתנגדת לבקשה וטוענת כי הבקשה אינה מצביעה על "טעם מיוחד" המצדיק את מתן הארכה המבוקשת. בהקשר זה מדגישה העירייה כי המבקש לא נתן כל הסבר מדוע הגיש את הבקשה רק ביום 16.5.2019, בשים לב לכך שאישור הסיוע המשפטי ניתן עוד ביום 31.3.2019. יצוין כי בהחלטתי מיום 3.6.2019 אפשרתי למבקש להגיב לתשובת העירייה, ותגובה זו הוגשה ביום 12.6.2019. לטענת המבקש, בא-כוחו פעל מיד לאחר קבלת האישור להכנת הערעור, והגם שהערעור הוגש באיחור הרי שיש ליתן משקל לעובדה שהוא לא השתהה בפנייתו ללשכה לסיוע המשפטי, אשר נעשתה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך הערעורי.
3.
עסקינן כאמור בבקשה להארכת מועד על רקע פנייה של המבקש ללשכה לסיוע משפטי לשם הסדרת ייצוגו בערכאת הערעור. כידוע, על פי הפסיקה ולנוכח מעמדה של זכות הגישה לערכאות, בקשות המבוססות על טעם זה נבחנות ככלל "באהדה" (ראו, בש"א 4480/09 טיסו נ' כונס נכסים הרשמי (1.6.2009)). עם זאת, וגם כך הודגש בפסיקה, פנייה ללשכה לסיוע משפטי אינה מהווה עילה אוטומטית למתן הארכת מועד, וכל מקרה נבחן לפי נסיבותיו ולעניין זה יש לבחון, בין היתר, את משך הארכה המתבקשת, מהות ההליך והאם בעל-הדין התנהל בשקידה ראויה ובזריזות המתחייבת לשם הגשת ההליך או בקשת הארכה (ראו, בש"ם 2209/14 חזיזה נ' מדינת ישראל, משרד השיכון
(22.4.2014)).
4.
בענייננו, המבקש פנה ללשכה לסיוע משפטי מיד לאחר שניתן פסק-דינו של בית המשפט לענינים מינהליים. בכך פעל אפוא המבקש בזריזות לאחר שנודע לו כי עתירתו המינהלית נדחתה, ונראה כי הקושי בענייננו נעוץ בעובדה שבקשת הארכה הוגשה כשישה שבועות לאחר קבלת המינוי (יצוין כי במהלך תקופה זו חלה פגרת הפסח). יחד עם זאת בנסיבות העניין ולאחר שאיזנתי בין כל השיקולים הרלבנטיים החלטתי כי חרף הקושי הנזכר ראוי ליתן למבקש את הארכה המבוקשת להגשת הערעור מטעמו (השוו, בש"א 2428/15 אבנעים נ' כונס הנכסים הרשמי
(21.6.2015)). זאת בשים לב לטעמים המצטברים הבאים: ראשית , יש ליתן משקל מסוים לכך שלפחות חלק מן העיכוב נבע מן ההמתנה להחלטת הלשכה לסיוע משפטי; שנית , היותו של ההליך ערעור בזכות (להבדיל מבקשת רשות ערעור). בכגון דא ראוי ליתן משקל מוגבר לזכות הגישה לערכאות. שלישית , יש ליתן משקל לעובדה שהודעת הערעור צורפה לבקשת הארכה. רביעית , טענות המשיבה באשר להסתמכותה על סופיות פסק-הדין במשך תקופת האיחור הועלו בעלמא ובלקוניות. וחמישית , פערי הכוחות בין הצדדים.
אשר על כן ומשאיזנתי בין השיקולים השונים הגעתי כאמור לכלל מסקנה כי לא יהיה זה נכון לחסום את שעריו של בית משפט זה בפני המבקש.
5.
הבקשה מתקבלת אפוא ללא צו להוצאות. המזכירות תפתח תיק מתאים, תתייק בו את הודעת הערעור ותמשיך טיפול כמקובל.
ניתנה
היום, ט"ז בסיון התשע"ט (19.6.2019).
רון גולדשטיין, שופט
ר ש ם