בש"מ 3993/15 Yu Zhongwang נ. משרד הפנים - יחידת הטיפול במבקשי מקלט

1.לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב יפו מיום 10.7.2013 (עת"מ 29036-03-13). בפסק הדין נדחתה על הסף עתירת המבקש, אזרח סין, לביטול החלטת המשיבים מיום 22.3.2012 שלא להכיר בו כפליט ולהעניק לו מקלט מדיני בישראל (להלן: פסק הדין ). המשיבה מתנגדת לבקשת הארכה.

2.עיון בפסק הדין מעלה כי עתירת המבקש נדחתה בשל מספר נימוקים עיקריים: ראשית, חוסר ניקיון כפיים, בין היתר לאור העובדה שהמבקש הגיש את הבקשה למקלט מדיני רק כשש שנים לאחר כניסתו לישראל. שנית, העובדה שהעתירה הוגשה בשיהוי, כשנה לאחר מתן החלטת המשיבים וכחצי שנה לאחר התכתובת האחרונה בין המבקש למשיבים, וזאת חרף העובדה שהמבקש היה מיוצג לאורך כל הדרך. שלישית, העובדה שעל פני הדברים לא עלה בידי המבקש להצביע על סכנת חיים במולדתו. בין היתר הביע בית המשפט תמיהה לגבי טענת המבקש כי הצטרף לתרגול בשיטת ה"פאלון גונג" רק בשנת 2007, בסמוך לפקיעת אשרת השהייה שלו בישראל; כמו גם לגבי העובדה שהמבקש לא ציין את עובדת היותו מתרגל כאמור במסגרת הדיון שהתקיים בבית הדין למשמורת בחודש יולי 2008 ובעתירה מינהלית קודמת אותה הגיש בחודש אוגוסט 2008.

3.בבקשת הארכה, אשר הוגשה ביום 8.6.2015, נטען כי האיחור בהגשת הערעור נגרם בשל כך שהמבקש לא הצליח לגייס די כסף על מנת לשכור עורך דין, וכי "רק עתה הצליח המבקש לחסוך 4000 ש"ח, הסכום אותו נדרש לשלם לצורך תחילת ההלכים המשפטיים" (סעיף 7 לבקשה). המבקש הוסיף וציין כי תחת הגשת ערעור על פסק הדין פעל לשם הסדרת העברתו למדינה שלישית באמצעות נציבות האו"ם לפליטים ובדרכים אחרות, ואולם מאמצים אלה לא נשאו פרי. בבקשת הארכה מודה המבקש כי "שהה בישראל תקופה ארוכה שלא כדין, תוך עשיית דין עצמי, וכי הבקשה ... מוגשת בשיהוי ניכר" (סעיף 8 לבקשה). אף על פי כן, הוא סבור כי נוכח ההסברים אשר ניתנו על ידו, כמו גם מהות ההליך וסיכוייו הלכאוריים - יש מקום למתן ארכה להגשת הערעור.

4.תגובת המשיבים לבקשה הוגשה אך ביום 27.11.2016, וזאת לאחר בקשות ארכה חוזרות ונשנות. מן התגובה עולה כי המשיבים מתנגדים למתן הארכה המבוקשת. לטענתם, לא מתקיים בענייננו "טעם מיוחד" להארכת מועד. לעניין זה מדגישים המשיבים, בין היתר, את הזמן הרב אשר חלף ממועד מתן פסק הדין ועד להגשת בקשת הארכה; ואת חוסר ניקיון כפיו של המבקש, כך לשיטתם, נוכח העובדה שבמשך תקופה זו המשיך לשהות ואף לעבוד שלא כדין בישראל. עוד טוענים המשיבים, כי הסברו של המבקש לעניין היעדר יכולת כלכלית לממן ייצוג משפטי אינו עולה בקנה אחד עם הנתונים אשר נמסרו על ידו באשר להיקף השתכרותו בתקופה הרלוונטית. למען שלמות התמונה אציין, כי ביום 4.1.2017 הוריתי על קבלה לרישום של תשובה מטעם המבקש לתגובה האמורה מטעם המשיבים.

5.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים על רקע אמות המידה החלות בכגון דא, הגעתי לכלל מסקנה כי הבקשה אינה מקימה "טעם מיוחד" למתן הארכה המבוקשת ולפיכך דינה להידחות.

6.כידוע, פרק הזמן להגשת ערעור בזכות על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים הוא שלושים ימים ( תקנה 33(א) ל תקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין) , התשס"א-2000). נקודת המוצא היא כי בעל דין נדרש להקפיד ולעמוד במועדים הקבועים בדין להגשת הליכים ערעוריים. לעניין זה נקבע כי "הקפדה על המועדים הסטטוטוריים תורמת להגשמת המטרות של יעילות, ודאות וסופיות ההליך. היא מבטיחה שוויון בין בעלי-הדין, הכפופים כולם לסדרי דין זהים. אכן, הקפדה על לוחות הזמנים שהתוו בדין הכרחית היא לשם ניהול מערכת שיפוט סדירה, יעילה ותקינה, כמו-גם לשם הבטחת אינטרס ההסתמכות של בעלי-הדין ויכולתם לכלכל את צעדיהם" ( ע"א 3832/10

מיטרני נ' מחלוף , פיסקה 24 (10.8.2010)). בית המשפט מוסמך אמנם להאריך את המועד להגשת הליכים כאמור, אולם זאת רק בהתקיים "טעמים מיוחדים" לכך (תקנה 38 לתקנות האמורות). שאלת קיומו של "טעם מיוחד" נבחנת בהתאם לנסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה ולאיזון הראוי בין השיקולים השונים (למשל, בר"מ 6094/13

מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה (10.12.2013);

בש"א 954/11

הוליס תעשיות בע"מ נ' מדינת ישראל - רשות המיסים (14.3.2011)). לעניין זה יש להביא בחשבון, בין היתר, את משך האיחור, הטעמים העומדים בבסיסו, מהות ההליך אשר מתבקשת ארכה להגשתו וסיכוייו הלכאוריים. יצוין, כי כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו יהיה בכך, דרך כלל, משום שיקול שלא להיעתר לבקשת הארכה (למשל, רע"א 10436/07 ציון נ' בנק הפועלים , פיסקה 10 (28.4.2008)).

7.במקרה שלפניי חלפו כמעט שנתיים ימים ממועד המצאת פסק הדין לידי המבקש (29.7.2013, כעולה מהרישא של הבקשה) ועד למועד הגשת הבקשה להארכת מועד (8.6.2015, כאמור לעיל). מדובר באיחור ניכר וממושך ביותר המהווה נימוק כבד משקל לתמיכה בדחיית בקשת הארכה. כך, שכן שלאחר חלוף תקופה כה ממושכת יש ליתן משקל נכבד וממשי לעיקרון הסופיות ולאינטרס הציבורי בדבר ניהול יעיל ותקין של המשאבים השיפוטיים. אכן, יש צדק בטענת המבקש - אשר הועלתה בגדר התשובה לתגובה - כי משך הזמן אשר חלף מרגע הגשת בקשת הארכה ועד להגשת תגובת המשיבים לה עולה במידה ניכרת על הסביר בנסיבות העניין. ואולם יש לזכור שהארכות הרבות אשר ניתנו למשיבים להגשת תגובה היו על דעת המבקש ובהסכמתו, ואיני סבור כי המבקש יכול להסתמך עליהן כנימוק עצמאי לקבלת ארכה להגשת הערעור.

8.איני מקל ראש בקשיים הייחודיים שבוודאי ניצבים לפני המבקש בהיותו נתין זר הנעדר מעמד בישראל. אף על פי כן, דומני כי ההסבר אשר ניתן על ידי המבקש - חוסר מסוגלות כלכלית למימון ייצוג - אינו יכול להצדיק, ולוּ בקירוב, איחור של קרוב לשנתיים ימים בהגשת הערעור. ודוק: מבקשת הארכה עולה כי במהלך 18 החודשים שלאחר מתן פסק הדין עבד המבקש בבניין והשתכר כ- 8,000-7,000 ש"ח בחודש (סעיף 5 לבקשה). נוכח נתון זה, ונוכח הפירוט הנוסף אשר ניתן בבקשה לגבי היקף הוצאותיו של המבקש בתקופה זו, אין בידי לקבל את טענת המבקש כי לא יכול היה לגייס את הסכום הראשוני הדרוש להגשת ערעור, העומד לדבריו על 4,000 ₪ בלבד.

זאת אף זאת: המבקש לא הבהיר אילו מאמצים עשה על מנת להסדיר את ייצוגו המשפטי, לרבות באמצעות עמותות וקליניקות משפטיות מתאימות. טענת המבקש לפיה לא עלה בידו להסדיר ייצוג משפטי פרו-בונו "בשל העומס הכבד על ארגוני זכויות האדם" הועלתה באופן סתמי ולקוני, ולא ניתן להבין ממנה האם נערכו פניות לגופים כאמור. לא למותר לציין כי המבקש היה מיוצג בבית המשפט לעניינים מינהליים, וממילא יכול היה להסתייע בבאת כוחו לצורך קבלת הפניות מתאימות לגופים אשר יוכלו לייצגו.

המבקש הוסיף וטען כי תחת הגשת ערעור על פסק הדין פעל על מנת להסדיר מעבר למדינה שלישית, ואולם הדבר לא צלח. טענה זו נטענה בעלמא, ללא פירוט כלשהו ומבלי שצורפו לה אסמכתאות. די בכך על מנת לאיין את כוחה לשמש כהצדקה מבוררת לאיחור. אוסיף, כי הטענה מעוררת קושי אף לגופם של דברים. בעל דין שאינו מגיש ערעור על דחיית עתירתו להכרה כפליט וממתין על דעת עצמו לראות האם יצליח להסדיר מעבר למדינה שלישית, ואף אינו מגיש למצער בקשת ארכה בתוך המועד - אינו יכול לצפות כי תינתן לו ארכה אוטומטית להגשת הערעור בהמשך הדרך (השוו, עע"ם 3899/13 מדינת ישראל - משרד הפנים נ' מהרה , פיסקה 8 לחוות דעתה של כב' המשנה לנשיא (כתוארה אז) מ' נאור (21.5.2014)).

9.ומה לעניין סיכוייו הלכאוריים של הערעור אשר מתבקשת ארכה להגשתו? לא נעלמה מעיניי ההלכה אשר לפיה יש למעט, ככלל, בסילוקן על הסף של עתירות מינהליות בעניין אי הכרה באדם כפליט, וזאת על רקע חשיבותם של הזכויות והאינטרסים המונחים על הכף (למשל, עע"ם 1440/13 צ'ימה נ' מדינת ישראל - משרד הפנים

(7.8.2013)). ואולם הלכה זו אינה בבחינת "נוסחת קסם" המובילה, מיניה וביה, להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין שעניינו דחייה על הסף, ללא תלות במשך האיחור, בנימוק לו וביתר נסיבות העניין. כפי שפורט לעיל, במקרה שלפניי קיימים שיקולים כבדי משקל המושכים לעבר דחיית בקשת הארכה. על מנת לגבור על שיקולים אלה היה על המבקש לבסס את טענתו כי סיכויי הערעור גבוהים - בין באמצעות פירוט ממשי של נימוקי הערעור, ובין באמצעות צירופו של כתב הערעור גופו. משהמבקש לא עשה כן, ובשים לב גם לנימוקים הנזכרים בפסק הדין, אין בידי לקבוע כי סיכוייו הלכאוריים של הערעור גבוהים במידה המטה את הכף לעבר מתן ארכה.

10.התוצאה היא כי בקשת הארכה נדחית. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.