בש"מ 46/19 אחמד חסן אבו מוסא נ. שרות בתי הסוהר - מחלקת האסיר - זימונים

1.

לפניי בקשה לפי תקנה 2(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, לאיחוד העתירה בעת"א 18668-11-18, המתנהלת לפני בית המשפט המחוזי נצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, ובעת"א 15184-11-18, המתנהלת לפני בית המשפט המחוזי באר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, עם העתירה בעת"א 19915-11-18, המתנהלת לפני בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים.

2.

כעולה מהבקשה ומנספחיה, ההליכים הנ"ל עוסקים באספקת מוצרי בשר מעובד לאסירים המוחזקים במשמורת שירות בתי הסוהר. נטען, כי איחוד הדיון בעתירות, אשר מעוררות שאלות עובדתיות ומשפטיות זהות, יקדם יעילות דיונית וימנע הכרעות סותרות .

3.

המבקשים מבקשים שהתיקים יידונו במאוחד בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. המשיב 3 מסכים לבקשה ואילו המשיבים 2-1 סבורים כי דין הבקשה להידחות. לטענתם, אין מקום לאחד את הדיון בעתירות הנ"ל אשר הוגשו על ידי אסירים שונים, השוהים בבתי כליאה שונים ותחת תנאי מאסר שונים. המשיבים 2-1 מוסיפים וטוענים כי בקשה זו אינה אלא ניסיון של המבקשים לבחור לעצמם את פורום ההתדיינות אשר ייטיב עימם, וזאת נוכח ההחלטות הקודמות שניתנו בעניינם על ידי הערכאה הדיונית לעניין מינוי סניגור ציבורי עבורם. לבסוף, טוענים המשיבים 2-1 כי העתירות נשוא הבקשה דנן אינן מעוררות סוגיה עקרונית חדשה שבצדה חשש להכרעות סותרות.

4.

הדין עם המשיבים 2-1. בידוע הוא, כי ככלל עתירת אסיר היא הליך בעל אופי פרטני-אישי שנועד לאפשר לאסיר לתקוף החלטה מנהלית שנתקבלה בעניינו הספציפי ובהתאם לנסיבותיו הייחודיות (ראו רע"ב 5898/10 מג'אדבה נ' שרות בתי הסוהר , פסקאות יד וכא (23.11.2010); ורע"ב 6850/17 מגאדבה נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 4 (2.11.2017)). במקרה שלפניי, לעתירות שאיחודן מבוקש אין תשתית עובדתית משותפת; וחשוב מכך, הן אינן מעוררות, במתכונתן הנוכחית, סוגיה בעלת חשיבות ציבורית או עקרונית שמן הדין להכריע בה באופן כוללני. בנסיבות אלה, אין מקום להורות על איחוד הדיונים בעתירות.

5.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה .