פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"מ
6350/21
לפני:
כבוד הרשמת שרית עבדיאן
המבקשים:
פזית ודורון מחלב ואח'
נ ג ד
המשיבות:
1. הועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת השרון
2. ועדת הערר לתכנון ובניה מחוז תל
אביב לפיצויים והיטל
בקשה להארכת מועד
להגשת בקשת רשות ערעור; תשובה מטעם המשיבה 1 מיום 10.10.2021; הודעה מטעם המשיבה
2 מיום 10.10.2021
החלטה
1.
לפניי בקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעמ"נ 32478-01-20 מיום 3.6.2021 (להלן: פסק הדין ), בגדרו נדון ערעור על החלטת ועדת הערר לתכנון ובניה מחוז תל אביב לפיצויים והיטל השבחה מיום 1.12.2019.
2.
תקנה 33(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: תקנות בתי משפט לעניינים מינהליים ) קובעת כי המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין והחלטה אחרת של בית המשפט לעניינים מינהליים הוא 30 ימים. לפיכך, המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין חל ביום 4.7.2021 (בשים לב שיום 3.7.2021 חל ביום שבת בשבוע), ואילו הבקשה שלפני הוגשה ביום 20.9.2021, ובגדרה נתבקשה הארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור עד ליום 3.10.2021.
בבקשה נטען שהארכת המועד נדרשת, בין השאר, בשל התפשטות נגיף הקורונה, פיטורי עובדים, עבודה מהבית, חופשות ומעבר משרדו של בא-כוח המבקשים. זאת ועוד, בא-כוח המבקשים טען כי נפלה טעות ביומן משרדו כך שהמועד להגשת בקשת רשות הערעור חושב לפי המועדים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) להגשת הליכים בערעורים, ולא לפי המועדים הקבועים בתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים. המשיבה 1 מתנגדת לבקשה והמשיבה 2 טענה כי היא אינה בעל דין דרוש, ואף לא הייתה צד להליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי.
3.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות. בפתח הדברים אציין כי הבקשה להארכת מועד הוגשה למעלה מחודשיים לאחר חלוף המועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות ערעור. בנסיבות אלה, נדרש כי משקלו של הטעם להארכת מועד יהיה בהתאם.
4.
האיחור בהגשת בקשת רשות הערעור נבע בעיקרו מטעות לפיה המועד להגשת ההליך חושב בהתאם למועדים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי. אכן, עם כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי בוטלה ההאחדה שהייתה קיימת בעבר באשר למועדים להגשת הליכים ערעוריים לבית משפט זה בהליכים אזרחיים ובהליכים מינהליים (ראו: בש"מ 3387/21 חברת ארגון המובילים אטיאס משה בע"מ נ' מועצה מקומית חצור הגלילית (20.6.2021) (להלן: עניין אטיאס )). כך, בהתאם להוראות תקנה 33 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים, ערעור על פסק דין של בית משפט לעניינים מינהליים יש להגיש תוך 45 ימים, ובקשת רשות ערעור על פסק דין או החלטה אחרת של בית משפט לעניינים מינהליים יש להגיש תוך 30 ימים. לעומת זאת, לפי ההוראות הקבועות בתקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, ניתן להגיש ערעור או בקשת רשות ערעור על החלטות שיפוטיות בתוך 60 ימים מיום ההמצאה.
5.
בנסיבות העניין, אני סבורה כי אין בטעות שנפלה כדי להקים "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור. כפי שציינתי בעניין אטיאס הנ"ל , "מצופה היה כי עם חלוף הזמן מאז כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי יוטמעו בקרב הציבור – ודאי ציבור עורכי הדין – השינויים שחלו במועדים להגשת הליכים ערעוריים לבית משפט זה" (שם, בפיסקה 7), וכי "ככל שגדל פרק הזמן שחלף מעת כניסת תקנות סדר הדין האזרחי לתוקף כך הולכת ופוחתת מידת ההצדקה להכיר בטעות שנפלה בהבנת הדין החדש ולראות בה משום 'טעם מיוחד' המצדיק הארכת מועד" (שם, בפיסקה 8). דברים אלה יפים לענייננו. לכך יש להוסיף, כי הבקשה שבכותרת הוגשה באיחור אף אם היינו מונים את הימים להגשת בקשת רשות הערעור לפי ההסדר הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי (שאז המועד האחרון להגשתה של בקשת רשות הערעור הוא יום 19.9.2021, ואילו הבקשה שבכותרת הוגשה ביום 20.9.2021). כמו כן, אף סיכויי ההליך אינם מצדיקים את מתן הארכת המועד, בשים לב לאמות המידה לקבלת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי".
6.
באשר לשאר טענות המבקשים באשר לאילוצים שונים של בא-כוחם ובכלל זה באשר להשפעות התפשטות נגיף הקורונה, הרי שטענות אלה נטענו בכלליות ולקוניות, לא גובו בתצהיר מתאים (השוו: בש"א 4484/20 פלוני נ' פלוני (20.7.2020), וממילא אין בהן כדי להסביר מדוע לא הוגשה למצער בקשה להארכת מועד טרם חלוף המועד להגשתה של בקשת רשות ערעור.
7.
למען הסדר הטוב אציין כי אכן לא היה מקום לצרף את המשיבה 2, אשר לא הייתה צד להליך בבית המשפט המחוזי, כמשיבה לבקשה שבכותרת.
8.
אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה 1 בסך של 1,000 ש"ח.
ניתנה
היום, ג' בכסלו התשפ"ב (7.11.2021).
שרית עבדיאן
ר ש מ ת