בש"מ 6439/19 אליה ברקול נ. הוועדה המקומית לתכנון ובניה חולון

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 18.8.2019 (עמ"נ 10418-08-18), וזאת עד ליום 28.2.2020.

לטענת המבקש הארכת המועד נדרשת לו עקב מצבו הרפואי ובהתחשב ברצונו להיות מעורב בכתיבה של בקשת רשות הערעור. המשיבה מתנגדת לבקשה.

המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור על פסק הדין הוא יום 6.10.2019 (בהתחשב בפגרת הקיץ). היינו, הבקשה שבכותרת, אשר הוגשה ביום 2.10.2019, הוגשה בתוך המועד להגשת בקשת רשות הערעור.

כידוע, לפי תקנה 38 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור תיעשה רק "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בפסיקה נקבע כי מחלת בעל דין עשויה להיות מוכרת כ"טעם מיוחד" המצדיק היעתרות לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור אם הוכח דבר קיום המחלה בתקופה הרלוונטית ואם הוכח שבשלה נבצר היה ממנו לטפל בעניין. בעניינינו, עיון במסמכים שצורפו על-ידי המבקש מעלה כי "דרגת אי כושר" נקבעה לו עוד משנת 2018, אז התנהלו ההליכים בבית המשפט המחוזי, תוך שהוא לוקח בהם חלק פעיל לטענתו. טענותיו של המבקש באשר לניתוח שעבר בחודש יולי 2019 לא גובו במסמכים, ולא הובהר לפניי האם מדובר בהחמרה אשר אינה מאפשרת למבקש להגיש את בקשת רשות הערעור במועד. בנוסף, לא למותר לציין כי הבקשה שבכותרת לא גובתה בתצהיר כדין. אשר על כן, המבקש לא הוכיח כי מצבו הרפואי אינו מאפשר לו את הגשת ההליך במועד ומשכך בקשתו אינה מניחה "טעם מיוחד" להארכת המועד המבוקשת.

יחד עם זאת, בהתחשב בכך שהבקשה הוגשה בתוך המועד להגשת בקשת רשות הערעור באופן המאיין את אינטרס ההסתמכות של המשיבה על סופיות הדיון , לא ראיתי לחסום את דרכו של המבקש, ואני מאפשרת לו להגיש את בקשת רשות הערעור עד ליום 7.1.2020.

החלטתי זו תצוין בפתחה של בקשת רשות הערעור, ככל שתוגש, ותצורף לה כנספח.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.