בש"מ 6525/12 אסום חברה קבלנית לבניין בע"מ נ. אוניברסיטת בן גוריון בנגב

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף בעניין פסק-הדין של בית המשפט העליון בעע"ם 1873/12 (כבוד השופטים א' חיות, נ' הנדל ונ' סולברג). בפסק-הדין התקבל ערעורה של המשיבה 1 על פסק-דין של בית המשפט לעניינים מנהליים, ונקבע כי המשיבה 1 – ולא המשיבה 2 – היא הזוכה במכרז שפרסמה המבקשת.

פסק-הדין ניתן ביום 6.8.2012, והבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 3.9.2012 (לאחר שניסיונות להגשתה כבר ביום 30.8.2012 נדחו מטעמים של פרוצדורה). בבקשה נטען כי המבקשת קיבלה את פסק-הדין באמצעות הדואר ביום 24.8.2012, קרי לאחר המועד הקבוע בדין להגשת הבקשה לדיון נוסף (21.8.2012). עוד נטען כי פסק-הדין ניתן במהלך תקופת הפגרה, עת שהה בא-כוחה של המבקשת בחופשה, וכי בתקופה הרלוונטית חלה חופשה מרוכזת באוניברסיטה-המבקשת (שכללה גם את היועץ המשפטי). בבקשה מודגש גם כי לאור המועד שבו התקיים דיון בערעור, לא ציפתה המבקשת שיינתן פסק-דין בפגרה. טענה נוספת בפי המבקשת, כי אין במתן ארכה כדי לגרום נזק כלשהו שכן המבקשת כבר מסרה למשיבה 1 צו ביצוע לתחילת העבודות, והיא מעוניינת לבקש דיון נוסף רק בסוגיה העקרונית המתעוררת לשיטתה. לדעת המבקשת, סיכויי ההליך להתקבל טובים-הם.

המשיבה 2 מסכימה למתן הארכה. המשיבה 1 לעומת זאת מתנגדת. המשיבה 1 מציינת כי המועד להגשת בקשת לדיון נוסף נמנה מיום מתן פסק-הדין ולא מיום המצאתו, וכי יש להניח שהודעה טלפונית על מתן פסק-הדין ניתנה למבקשת כפי שניתנה למשיבה 1. המשיבה 1 מוסיפה כי נימוקי הבקשה אינם רלוונטיים כלל וכי עורך-הדין המייצג את המבקשת משתייך למשרד שבו עורכי-דין רבים נוספים. עוד טוענת המשיבה 1 כי בית המשפט העליון אינו עוסק בנושאים תיאורטיים וכי סיכויי ההליך – קלושים.

בהחלטתי מיום 5.9.2012 נתבקשה המבקשת להבהיר מתי נודע לה על פסק-הדין בעע"ם 1873/12 (ידיעה, להבדיל מהמצאה). המבקשת מסרה כי נודע לה על פסק-הדין ביום 6.8.2012 (קרי ביום מתן פסק-הדין).

לפי תקנה 4 ל תקנות סדר הדין בדיון נוסף , התשמ"ד-1984, המועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק-דין של בית המשפט העליון הוא תוך 15 ימים מיום מתן פסק-הדין (ולא מיום המצאתו). "פרק הזמן הקצר" – כך נפסק – "כמו גם מנייתו החל מיום מתן פסק הדין, ולא מיום המצאתו, נובעים מייחודו של הליך הדיון הנוסף, אשר סוטה מהרעיון של סופיות הדיון עם מתן פסק הדין בערעור, ויוצר נדבך שיפוטי נוסף" (בש"א 7155/06 יונה נ' עו"ד יניב אינסל (לא פורסם, 3.10.2006)). הנה כי כן, בענייננו המועד האחרון להגשת ההליך חל בתאריך 21.8.2012. הבקשה שלפניי הוגשה אפוא באיחור לא זניח. ראוי להדגיש כי ימי הפגרה באים במניין הימים לעניין המועד להגשת בקשה לדיון נוסף (ראו בש"א 6927/11 רוכמן נ' קיבוץ מענית (טרם פורסם, 24.1.2012)), אם כי העובדה שפסק-דין ניתן בתקופת הפגרה, כמו-גם עיכוב בהמצאת פסק-הדין לבעל-הדין, עשויים להוות שיקולים רלוונטיים במסגרת איזון השיקולים בבקשה להארכת מועד.

ומן הכלל – לענייננו. המבקשת התוודעה לעובדת מתן פסק-הדין עוד ביום 6.8.2012, כך עולה מהודעתה המשלימה מיום 5.9.2012. ברי כי בעל-דין המתעתד לבקש דיון נוסף, או רואה זאת כאפשרות, נדרש לפעול בשקידה ראויה לצורך השגת עותק מפסק-הדין, זאת בשים לב לכלל שלפיו מניין הימים מתחיל במועד מתן פסק-הדין ולא במועד המצאתו כדין. בעל-דין היודע על פסק-הדין אך יושב בחיבוק ידיים וממתין להמצאתו, נוטל בכך סיכון שהמועד יחלוף. למרות האמור, בשים לב למועד ההמצאה, לעובדה שכל התקופה הקצובה בדין להגשת בקשת לדיון נוסף חלה בתקופת הפגרה, וכן ל הסברה של המבקשת כי אינה עותרת לשנות את תוצאתו האופרטיבית של פסק-הדין אלא להניח לפני בית המשפט את השאלה העקרונית המתעוררת לשיטתה , מצאתי לנכון ליתן ארכה עד ליום 10.9.2012 בכפוף לתשלום הוצאות המשיבה 1 בסך של 3,000 ₪. מובהר בזאת כי על המבקשת לשלם את ההוצאות עד ליום 10.9.2012 ולהגיש על כך אישור לבית המשפט, זאת כתנאי לקבלת ההליך לרישום.

המבקשת תציין בפתח ההליך שיוגש, אם יוגש, את דבר הארכה, ותצרף עותק של החלטתי-זו כנספח.

החלטה זו תומצא לצדדים ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.