בש"מ 6803/17 דוד מזרחי נ. מדינת ישראל

1.

המערער משיג על החלטת כב' הרשמת ל' בנמלך מיום 7.8.2017 (בתיק עע"מ 6054/16) על פיה לא מצאה לנכון לשנות מהאמור בהחלטתה מיום 5.7.2017. עיון באותה החלטה (שלא צורפה לערעור על ידי המערער) מלמד כי הרשמת ביקשה את תגובתם של המשיבים לבקשת המערער להוספת ראיות בתיק העיקרי, אך בד בבד היא דחתה את בקשתו לגילוי מסמכים ולמתן צו ביניים. בשתי ההחלטות, זו שעליה הוגש הערעור מיום 7.8.2017 וזו המקורית מיום 5.7.2017, הפנתה הרשמת להחלטת השופט י' עמית מיום 24.1.2017 בה נקבע כי הגשת בקשות נוספות מטעם המערער כפופה לתשלום ההוצאות בהן הוא חויב בעבר.

2.

במסגרת ההחלטה מיום 5.7.2017 ציינה הרשמת כי בקשת המערער שתובהר החלטה קודמת שלה מיום 16.5.2017 והמחזיקה 10 עמודים, אינה מובנת. אף הערעור שלפנַי מחזיק 10 עמודים ותמים דעים אני עם הרשמת כי המבוקש על ידי המערער אינו מובן. המעט שניתן להבין מהערעור שלפנַי הוא, שהמערער מלין גם על החלטת השופט עמית מיום 24.1.2017.

3.

בכל מקרה, שתי החלטות הרשמת מצויות בגרעין שיקול דעתה ואין מקום שבית משפט זה יתערב בשיקול דעת זה. אין צריך לומר כי אין אפשרות כיום להשיג על החלטת השופט עמית בכלל, ודאי לא באכסניה זו. במסגרת זו אציין, כי ההחלטה האמורה חלה גם לגבי הליך זה וכי על פי פשוטו של מקרא, כל אימת שהמערער לא יציג אישור על תשלום ההוצאות, אין הוא יכול להגיש ערעור על החלטות הרשמת.

הערעור נדחה.