בג"ץ 7487/17 דוד מזרחי נ. מדינת ישראל

השופט א' שהם:

1.

העותר שלפנינו מבקש לעתור " ולחילופין " לקיים " דיון נוסף " בנוגע להחלטות שונות שניתנו בעניינו, במסגרת עמ"מ 6054/16 (להלן: ההליך העיקרי ), המתנהל בבית משפט זה. בין היתר משיג העותר, בטענה לקיומה של " תרמית " ו" הגנה מן הצדק " על החלטות שניתנו בעניינו מיום 17.1.2017; מיום 18.1.2017; על ההחלטה מיום 24.1.2017, במסגרתה הורה השופט י' עמית למזכירות בית משפט זה " שלא לקבל כל בקשה של המבקש בתיק זה, טרם הוכח כי שילם את ההוצאות שהושתו עליו בהליכים קודמים בתיק זה " (להלן: ההחלטה מיום 24.1.2017 ); ועל פסק דינו של הש' ד' מינץ (להלן: פסק הדין ), מיום 4.9.2017, בבש"מ 6803/17. ככל שניתן להבין מהעתירה, העותר מבקש אף לעכב את ביצוע החלטתו של השופט עמית, מיום 24.1.2017, בטענה לפגיעה בזכות הגישה לערכאות. במסגרת העתירה, התבקשנו לפסול את המותבים האחראים למתן ההחלטות דלעיל, ולהורות על ביטול ההוצאות שהושתו עליו, במסגרת ההליכים שהתנהלו בעניינו. העותר מוסיף ומלין בעתירתו, בין השאר, על כי ההחלטות שניתנו בעניינו, לרבות פסק הדין, נעדרות הנמקה ראויה ; על אי מתן החלטות בבקשותיו השונות בהליך העיקרי; וכן על המשך " התנכלות ממסדית מצד מנהל בתי המשפט, פרקליט המדינה, היועמ"ש לממשלה [...]" וגורמים משפטיים נוספים, בהקשר להליכים המשפטיים שהוא ניהל ומנהל. עוד נוסיף, כי לעתירה, המחזיקה 31 עמודים, נלוותה " בקשת עיכוב ביצוע פסיקת הוצאות " בת 19 עמודים.

2.

לאחר שעיינו בעתירה, שאינה נהירה לחלוטין, מצאנו לנכון לדחות את העתירה על הסף, מבלי להדרש לתגובתם של המשיבים הרבים לה (29 במספר).

3.

ראשית, העתירה לוקה בשיהוי רב, ככל שהיא מתייחסת להחלטות שניתנו בראשית שנת 2017, הנזכרות בעתירה. מסקנה זו נכונה גם באשר לבקשה לעיכוב ביצוע, בהנחה שהיא נוגעת להחלטה מיום 24.1.2017. לפיכך, יש מקום לדחות את העתירה ואת הבקשה לעיכוב ביצוע על הסף.

4.

שנית, ואשר להשגה על פסק הדין, הרי שלא מצאנו כל עילה להתערב בו. כלל מושרש הוא כי בית משפט זה, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שניתנו על ידי ערכאה שיפוטית מוסמכת, לרבות החלטות שניתנו בבית המשפט העליון.

אף שקיימים לכלל זה חריגים מצומצמים, לא מצאנו כי הם מתקיימים בענייננו (בג"ץ 7173/17 מ.ע.ג.ן יעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' רוטנברג (17.9.2017); בג"ץ 5264/17 חלפון נ' הסנגוריה הציבורית (7.9.2017);

בג"ץ 583/87 הלפרין נ' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים , פ"ד מא(4) 683 (1987) ).

למעלה מן הדרוש, נבהיר כי בפסק הדין מדובר בערעורו של העותר על החלטת הרשמת ל' בנמלך בהליך העיקרי, מיום 7.8.2017, במסגרתה היא לא מצאה לנכון לשנות מהחלטתה הקודמת, אשר ניתנה ביום 5.7.2017. בהחלטתה מיום 5.7.2017, ביקשה כב' הרשמת בנמלך את תגובת המשיבים לבקשתו של העותר להוסיף ראיות חדשות וכן הבהירה, לבקשתו של העותר, את החלטתה מיום 16.5.2017, בה היא דחתה את בקשות העותר לגילוי מסמכים ולמתן צו ביניים, לאחר ששקלה אותן. הרשמת בנמלך ציינה עוד, כי בקשת ההבהרה " מחזיקה עשרה עמודים והמערער מפרט בה שורה ארוכה של בקשות שהגיש בהליך זה ולטענתו לא בכל אותן בקשות ניתנה החלטה. הזמן השיפוטי הנדרש על מנת לנסות ולחלץ בקשה מסויימת בה לפי הנטען לא ניתנה החלטה אינו סביר, וגם לאחר שקראתי ושבתי וקראתי את בקשת ההבהרה אודה כי מתקשה אני לרדת לסוף דעתו של המערער ". ממילא, הגשת אותן בקשות, כך הדגישה הרשמת בנמלך, כפופה לתשלום הוצאות מטעם העותר, כפי שנקבע בהחלטה מיום 24.1.2017, דרישה שטרם מולאה.

בפסק דינו של השופט מינץ, אשר הצביע אף הוא על אי בהירות ערעורו של העותר, נקבע כי אין מקום להתערב בשתי החלטותיה האחרונות של הרשמת בנמלך, מיום 7.8.2017 ומיום 5.7.2017, וכי אין כל אפשרות להשיג, כיום, על החלטתו של השופט עמית. השופט מינץ הבהיר, כי ההחלטה מיום 24.1.2017 חלה גם על ההליך שלפניו, ולפיכך העותר אינו מורשה לערער על החלטות הרשמת, עד שלא יציג אישור על תשלום ההוצאות שהושתו עליו.

כאמור, לא ראינו כל עילה להתערב בפסק דינו המנומק של השופט מינץ.

5.

בהמשך לאמור לעיל, יודגש כי הגם שהחלטתו של השופט עמית מיום 24.1.2017, אשר התנתה את קבלת בקשותיו של העותר בתשלום ההוצאות שהושתו עליו, יוחדה להליך במסגרת עע"מ 6054/16, הרי שהיא רלוונטית גם לעתירה שלפנינו. הלכה מושרשת היא כי המבקש לקבל סעד מן הצדק מבית משפט זה, ראוי לו כי יבוא בידיים " נקיות ". על העותר הושתו הוצאות על ידי הערכאות השיפוטיות, שלדבריו עומדות על סכום של למעלה

מ - 171,500 ₪,

במסגרת " למעלה מ- 130 הליכים ". אין מחלוקת, כי הוצאות אלו טרם שולמו על ידו. לפיכך, גם מטעם זה יש לדחות את העתירה דנן על הסף (ראו, לעניין זה, החלטתו של השופט י' עמית בבג"ץ 2635/15 ואן קול מ' מדינת ישראל (16.4.2015); בג"ץ 9991/16 עבד רבו נ' שר הפנים (26.2.2017);

בג"ץ 5589/16 פלוני נ' פלונית (2.8.2016); ראו גם, אליעד שרגא ורועי שחר המשפט המינהלי - עילות הסף 149 (2008)).

6.

מעבר לנדרש, נוסיף, כי העותר מַרבה לפנות לבית משפט זה בבקשות שונות, חלקן חוזרות על עצמן, ומרביתן זכו למענה שיפוטי, הגם שהעותר אינו משלים עם אותו מענה. רק בשנת 2016 פתח העותר ב -17 הליכים שונים בבית משפט זה

בלבד , ובשנת 2017, אשר טרם נסתיימה, עלה מספרם של ההליכים ל -33. בנסיבות אלו, יש בפניותיו החוזרות ונשנות של העותר לבית משפט כדי " לזכותו " במעמד של עותר " סדרתי ", המטריד לשווא את הערכאות השיפוטיות, דבר המוביל אף הוא לדחיית עתירתו על הסף (ראו, לעניין זה, החלטתו של הנשיא א' גרוניס

בבג"ץ 668/14 ואן קול נ' מדינת ישראל

(14.8.2014); בג"ץ 3296/13 פופוביץ נ' בית הדין הארצי לעבודה (20.5.2013);

בג"ץ 4047/05 פרחי נ' שר הפנים (28.6.2005)).

7.

נסיים בהמלצה לעותר, אשר הועלתה בפניו אף בעבר (ראו החלטת השופט

י' עמית בתיק העיקרי מיום 17.1.2017), כי ידאג לייצוג משפטי הולם, על מנת לרכז ולהבהיר את טיעוניו, תוך התמקדות בעיקר ובאותם נושאים הדורשים מענה שיפוטי. דברים אלה אמורים גם לקראת הדיון בהליך העיקרי, הצפוי להתקיים בבית משפט זה.

8.

בנסיבות העניין, נסתפק בהוצאות מופחתות בסך 2,500 ₪ לטובת אוצר המדינה.