בג"ץ 2635/15 מייק ואן קול נ. מדינת ישראל

השופט י' עמית :

1.

בעתירה שבפניי, מבקשים ה עותרים מבית משפט זה, כסעד עיקרי, ליתן צו ביניים אשר ימנע את גירושה מישראל של העותרת 2, אמיליה פט מונגקל, נתינת הפיליפינים, אשר ביום 11.2.14 נכנסה לישראל באשרת תייר מסוג ב/2, ואשר העותר 1 טוען כי הינה בת זוגו.

2.

בהחלטתי מיום 16.4.2015 עמדתי על כך כי "העתירה לא תידון עד אשר יוסדר עניין האגרה והערבון", וביום 22.4.2015 נדחתה בקשת העותר 1 לפטור מאגרה, לאחר שהלה לא הניח תשתית עובדתית וראייתית מלאה ועדכנית לעניין מצבו הכלכלי. בעקבות כך, ניתנה לעותר 1 ארכה של 14 יום לתשלום האגרה, שאם לא כן יימחק ההליך ללא צורך בהודעה נוספת.

ביום 27.4.2015 הגיש העותר 1 "בקשה דחופה ביותר למתן צו על תנאי", אשר יורה על שחרורה של העותרת 2 מן הכלא, ויאסור נקיטת צעדי אכיפה כנגד העותרת 2 עד לסיום ההליכים בבית משפט זה. במסגרת הבקשה, טען העותר 1 כי עובדי רשות ההגירה עצרו את העותרת 2 במסגרת הליך גירושה מהארץ, וזאת לאחר שלא ניתנה החלטה בבקשה למתן צו ביניים מיום 16.4.2015.

3.

על אף החלטתי שלא לדון בעתירה עד לתשלום האגרה, לאור דחיפות הסוגייה לכאורה לטענת העותר 1, ולפנים משורת הדין, אתייחס לבקשה לגופה.

העתירה מופנית, הלכה למעשה, כנגד

פסקי הדין וההחלטות שניתנו בעניינו של העותר, האחרונה שבהן הינה החלטתו של בית משפט זה בבר"מ 2315/15 מיום 5.4.2015 (כב' השופטת

ע' ברון ), בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור של העותר 1, כנגד הרחקתה של העותרת 2 מן הארץ (להלן: הבר"מ ), בזו הלשון:

"בקשת רשות הערעור תוקפת למעשה את החלטת המשיב לסיים את שהייתה של המבקשת בארץ – החלטה אשר נבחנה כבר הן על ידי בית הדין לעררים (במסגרת הערר), והן על ידי בית משפט לעניינים מנהליים (במסגרת הבקשה לצו ביניים). בקשת רשות הערעור מהווה אפוא במהותה "מעין גלגול שלישי" בעניין זה – ואולם בקשה זו אינה מגלה שאלה משפטית כללית כלשהי החורגת מעניינם הפרטי של המבקשים – וגם מטעם זה דינה להידחות (ראו והשוו: בר"מ 4907/12 גדיר נ' הלשכה למינהל האוכלוסין (5.7.2012))... בענייננו, לא ראיתי כי נפל דופי כלשהו בהחלטת בית משפט קמא בבקשה לצו ביניים. ממילא לא עלה בידם של המבקשים להצביע בבקשת רשות הערעור על טעם כלשהו לכך שסיכויי הערעור ומאזן הנוחות אינם כמפורט בהחלטת בית משפט קמא וכמצוין לעיל. כאמור, בקשת רשות הערעור היא כוללנית וסתמית וכבר מטעם זה יש לדחותה".

אלא שהלכה פסוקה היא כי בית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור נוספת על החלטות אחרות של בית משפט זה בשבתו כ בית משפט לערעורים (בג"ץ 3224/14 פלוני נ' בית המשפט העליון בירושלים , פסקה 2 והאסמכתאות שם (8.5.2014)).

4.

יתרה מכך, העתירה משוללת כל תשתית עובדתית, נטולת טיעונים משפטיים וחסרת אסמכתאות, וגם על כך עמדה חברתי בהחלטתה בדחיית הבר"מ בזו הלשון:

"בקשת רשות הערעור דלה ביותר מבחינת הטיעונים העובדתיים והמשפטיים המפורטים בה, עד כי לא ניתן לדלות ממנה את הרקע העובדתי הדרוש לעניין.... ביום 11.8.14 פנו המבקשים (העותרים בענייננו-י"ע) למשיב בבקשה להסדרת מעמדה של המבקשת בארץ לפי "נוהל ידועים בציבור" (להלן: הבקשה להסדרת מעמד); ויצוין בנקודה זו כי כך למרות שהמבקשת נשואה לאדם אחר במדינת מוצאה. עוד עולה מהחלטת בית משפט קמא, כי המסמכים שצורפו לבקשה להסדרת מעמד לא אומתו כדין וכנדרש על פי הנוהל..."

5.

בהיבט הפרוצדוראלי, גם בהליך בבר"מ, נדחתה בקשת העותרים למתן פטור מתשלום אגרה, לאחר שנמצאה כמשוללת יסוד, ואף שם הוגשה לאחר מכן "בקשה דחופה למתן סעד ביניים על אתר", על רקע מועד גירושה הצפוי של העותרת 2 מן הארץ, על מנת לדחוק בבית המשפט ליתן החלטה מידית בעניינה של העותרת 2. בכך למעשה ביקשו העותרים לעקוף את דחיית הפטור מתשלום האגרה, וכך הלכה למעשה מבקשים לעשות גם עתה.

6.

סופו של דבר, העתירה נדחית על הסף, ומשכך הבקשה לצו ביניים מתייתרת.

בשולי הדברים אציין, כי לפני "שחרור" ההחלטה הונחה בפני "בקשה לפסילה עצמית", אך לא ראיתי להעתר לבקשה זו.

לאור ריבוי ההליכים, והניסיונות לחמוק מתשלום אגרת בית המשפט, העותרים יישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 1,500 ₪.