בש"מ 6838/18 שר הפנים נ. מחמד מפארגה

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים מיום 17.6.2018 בענמ"א

39716-12-15. בפסק הדין נדחתה בקשת המבקש לשלול את אזרחותו של המשיב, אשר ביצע פיגוע שבו נפגעו 24 בני אדם, הורשע ונידון ל-25 שנות מאסר. המשיב מתנגד לבקשת הארכה.

פסק הדין הומצא לפרקליטות ביום 18.6.2018. משכך, ובשים לב לפגרת הקיץ, המועד האחרון להגשת הערעור חל ביום 20.9.2018 (יום העבודה האחרון לפני פגרת הסוכות). בקשת הארכה הוגשה ביום 3.10.2018 (בצירוף עותק של הודעת הערעור גופה), כשביני

לביני חלה פגרת הסוכות.

לטענת שר הפנים, האיחור נגרם כתוצאה מטעות משרדית של הפרקליט המטפל. הפרקליט רשם בטבלת המועדים אותה הוא מנהל מועד שגוי אשר עד אליו יש להגיש את הערעור. הטעות התגלתה ביום 2.10.2018, עם החזרה מפגרת הסוכות, ובקשת הארכה (בצירוף עותק של הודעת הערעור גופה) הוגשה למחרת היום. שר הפנים הוסיף וציין כי המשיב ידע על כוונתו לערער על פסק הדין וכי נסיבה זו, בצירוף חשיבותה המשפטית והציבורית של הסוגיה, תומכת במתן הארכה המבוקשת. המשיב, מצדו, מדגיש כי גם איחור של יום אחד הוא איחור וכי בנסיבות העניין, ובשים לב גם לזהותו של מבקש הארכה, אין מקום להיעתר לבקשה. המשיב אינו חולק על כך ששר הפנים הצהיר ברבים, בסמוך לאחר מתן פסק הדין, על כוונתו לערער עליו, אך מדבריו משתמע כי הדבר אינו שקול לידיעה קונקרטית על אודות כוונה להגיש ערעור, ובפרט כך משחלף המועד להגשתו.

לאחר שבחנתי את מכלול נסיבות העניין, החלטתי להיעתר לבקשת הארכה.

נקודת המוצא היא כי בעל דין נדרש להקפיד ולעמוד במועדים הקבועים בדין להגשת הליכים ערעוריים . לעניין זה נקבע כי "הקפדה על המועדים הסטטוטוריים תורמת להגשמת המטרות של יעילות, ודאות וסופיות ההליך. היא מבטיחה שוויון בין בעלי-הדין, הכפופים כולם לסדרי דין זהים. אכן, הקפדה על לוחות הזמנים שהתוו בדין הכרחית היא לשם ניהול מערכת שיפוט סדירה, יעילה ותקינה, כמו-גם לשם הבטחת אינטרס ההסתמכות של בעלי-הדין ויכולתם לכלכל את צעדיהם" (ע"א 3832/10 מיטרני נ' מחלוף , פיסקה 24 (10.8.2010)). בית המשפט מוסמך אמנם להאריך את המועד להגשת הליכים כאמור, אולם זאת רק בהתקיים "טעם מיוחד" לכך (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; וכן תקנה 38 לתקנות בתי משפט לענינים

מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000). שאלת קיומו של "טעם מיוחד" נבחנת בהתאם לנסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה ולאיזון הראוי בין השיקולים השונים ( בר"מ 6094/13

מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה (10.12.2013); בש"א 954/11

הוליס תעשיות בע"מ נ' מדינת ישראל - רשות המיסים (14.3.2011)). בין היתר יש להביא בחשבון, לעניין זה, את משך האיחור, את הטעמים העומדים בבסיסו ואת סיכויי ההליך אשר מתבקשת ארכה להגשתו.

בענייננו, האיחור נגרם כתוצאה מטעות משרדית של הפרקליט המטפל. כלומר, אין מדובר בנסיבות שהיו מחוץ לשליטתו של מבקש הארכה או של בא כוחו. זאת ועוד, נראה כי נוכח מיהות המבקש - שר הפנים - ראוי לבחון את בקשת הארכה ביתר קפידה לעומת בקשת ארכה המוגשת על ידי הפרט (ראו והשוו, בר"מ 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה , פיסקה 9 (10.12.2013); בש"פ 1014/18 מדינת ישראל נ' סויסה (21.2.2018) והאסמכתאות הנזכרות שם).

אף על פי כן, דומני כי קיימות מספר נסיבות אשר בהצטברן יחד מטות את הכף לעבר קבלת הבקשה. ראשית , מדובר באיחור קצר, בפרט בשים לב לפגרת הסוכות אשר חלה בין המועד האחרון להגשת ההליך לבין מועד הגשתה של בקשת הארכה. שנית , המשיב לא הצביע על הסתמכות קונקרטית על תקופת האיחור. ואכן, אין זה ברור האם המשיב ידע כלל מתי בדיוק הומצא פסק הדין לידי הפרקליטות, וכנגזרת מכך - מתי בדיוק חל המועד האחרון להגשת הערעור. ממילא אין זה ברור האם יכול היה להסתמך על כך שהערעור לא הוגש ביום 20.9.2018 (ויצוין כי אילו היה פסק הדין מומצא לפרקליטות יום אחד מאוחר יותר, המועד האחרון להגשת הערעור היה חל לאחר פגרת הסוכות).

שלישית , לא יכול להיות ספק כי מדובר בסוגיה בעלת חשיבות ציבורית אשר ראוי כי בית משפט זה ייתן עליה את דעתו. חדשנותה של הסוגיה וחשיבותה תומכות במתן הארכה המבוקשת, מה גם שבנסיבות העניין אין בידי לקבוע כי סיכוייו של ההליך נמוכים באופן המצדיק את דחיית הבקשה. במאמר מוסגר אציין כי פרשנותה של הוראת סעיף 11(ב) לחוק האזרחות, התשי"ב-1952, העוסקת בסוגיית ביטול אזרחותו של מי שעשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינת ישראל, מתעוררת גם במסגרת הליך אחר התלוי ועומד לפני בית משפט זה ( עע"מ 8277/17).

התוצאה היא כי בקשת הארכה מתקבלת. שר הפנים יגיש, עד ליום 11.11.2018, הודעת ערעור סדורה בהתאם לנוסח אשר צורף לבקשת הארכה.