בש"מ 7572/10מדינת ישראל צבא הגנה לישראל מדור תשלומים נ. יוסי לוי

1.

לפניי בקשה להארכת מועד מטעם המדינה להגשתה של בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו מיום 5.9.2010 (כב' השופטת ר' רונן). בהחלטה האמורה נדונה בקשה מטעם המשיב לאישור תובענה ייצוגית להשבת סכומים שלפי הנטען נוכו שלא כדין מגמלאות ששולמו לגמלאי צה"ל בגין ביטוח חיים ובגין ביטוח תאונות אישיות. בהחלטתו דחה בית-המשפט לעניינים מנהליים את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית בעילה הנוגעת לביטוח חיים, אולם ראה לאשר את התובענה הייצוגית בעילה שעניינה ביטוח תאונות אישיות.

שני הליכים הוגשו לבית-משפט זה בעניינה של ההחלטה האמורה: ההליך האחד הינו ערעור מטעם המשיב על ההחלטה לדחות את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית בעילה של ביטוח חיים (להלן: עע"מ 7373/10 ). בנוגע הליך זה, קבע כב' הרשם שני בהחלטתו מיום 1.11.2010 כי למשיב אכן עומדת זכות ערעור על דחיית בקשתו לאישור תובענה ייצוגית, תוך שנקבע כי דרך ההשגה על אישור התובענה הייצוגית בעילה האחרת היא באמצעות ערעור ברשות . בהמשך לכך, ניתן צו סיכומים והערעור נקבע לדיון בפני הרכב שופטים ליום 5.10.2011. ההליך השני - הוא ההליך שלפניי - הינו בקשה להארכת מועד מטעם המדינה לצורך הגשת השגה על אישור התובענה הייצוגית בעילה של ביטוח תאונות אישיות. בבקשה המקורית שהוגשה מטעם המדינה צוין כי היא מוגשת "מטעמי זהירות, למקרה שייטען כי לא עומדת לנו הזכות להגיש ערעור שכנגד" במסגרת הליך הערעור שהגיש המשיב (עע"מ 7373/10 הנ"ל). בעת הגשתה של הבקשה המקורית להארכת מועד, ביקשה המדינה להאריך את המועד להגשתה של בקשת רשות ערעור עד המועד להגשת ערעור שכנגד בעע"מ 7373/10.

2.

בהחלטתי מיום 18.10.2010 קבעתי כי הבקשה להארכת מועד שבכותרת תוכרע לאחר מתן החלטה על-ידי כב' הרשם שני בעע"ם 7373/10 לעניין סיווג ההליך. כפי שצוין לעיל, החלטת כב' הרשם שני ניתנה ביום 1.11.2010 והובהר במסגרתה כי הדרך להשיג על החלק בהחלטת בית-המשפט לעניינים מנהליים שאישר את התובענה הייצוגית בעילה של ביטוח תאונות אישיות, היא באמצעות ערעור ברשות. בהמשך לכך, בהחלטותיי מיום 8.11.2010 ומיום 4.1.2011 הבהרתי למדינה כי לא עומדת לה זכות ערעור על החלטת בית-המשפט לעניינים מנהליים לאשר את התובענה הייצוגית בעילה האמורה, וממילא לא עומדת למדינה הזכות להגיש ערעור שכנגד בעניין זה במסגרת עע"מ 7373/10. בהתחשב בכך, איפשרתי למדינה להודיע האם היא מוסיפה לעמוד על בקשתה להארכת מועד להגשתה של בקשת רשות ערעור (שכזכור הוגשה בשעתו "מטעמי זהירות" בלבד). מתגובת המדינה מיום 13.1.2011 עלה כי היא אינה חולקת על הקביעה כי דרך ההשגה המתאימה על החלטת בית-המשפט לעניינים מנהליים בעניין אישור התובענה הייצוגית, היא באמצעות ערעור ברשות. עוד עלה מהתגובה האמורה כי המדינה מוסיפה לעמוד על בקשתה להארכת מועד להגשתה של בקשת רשות ערעור. נוכח עומס העבודה שהצטבר לפי הנטען לאחר שביתת הפרקליטים, התבקשה אורכה בת 45 ימים להגשת ההליך.

3.

המשיב מתנגד לבקשה להארכת מועד. בתגובתו טען המשיב כי בשעתו נתן את הסכמתו לבאת-כוח המדינה להארכת מועד של שבעה ימים להגשת בקשת רשות ערעור, שכן סבר בטעות כי טרם חלף המועד הקבוע בדין להגשת ההליך. לפי הנטען, לוּ היה המשיב יודע כי במועד בו התבקשה הסכמתו כבר חלף המועד להגשתה של בקשת רשות הערעור, לא היה נותן הסכמתו לאורכה מלכתחילה. מכל מקום, לטענת המשיב, מאז הגשתה של הבקשה להארכת מועד חלפו שבועות רבים – הן עקב "טעות קשה ביותר שבדין", כלשון בא-כוח המשיב, נוכח סברת המדינה כי עומדת לה זכות להגיש ערעור שכנגד בנוגע לאישור התובענה הייצוגית; והן עקב שביתת הפרקליטים שעיכבה את מסירת התגובה מטעם המדינה להחלטתי מיום 8.11.2010. בתגובתו אישר המשיב כי ערעור מטעמו אמנם תלוי ועומד לפני בית-משפט זה על החלטת בית-המשפט לעניינים מנהליים נשוא הבקשה להארכת מועד. עם זאת, לטענת המשיב, בעוד הוא תוקף את דחיית בקשתו לאישור תובענה ייצוגית בעילה אחת, הרי המדינה מבקשת להשיג על אישור התובענה הייצוגית בעילה אחרת, באופן ששני ההליכים מעוררים שאלות שונות ואין מדובר בהליך תלוי ועומד ב"אותו עניין" המקים טעם מיוחד להארכת מועד.

4.

שקלתי את טענות הצדדים על רקע השתלשלות העניינים כפי שפורטה בדבריי עד כה. בסופה של שקילה, באתי למסקנה כי יש מקום להאריך את המועד להגשתה של בקשת רשות ערעור מטעם המדינה, אך זאת תוך פרק-זמן קצר משמעותית ביחס לזה שהתבקש על-ידה, ותוך חיוב המדינה בהוצאות המשיב בשיעור הולם. אפרט טעמיי לכך.

5.

החלטת בית-המשפט לעניינים מנהליים הומצאה לפרקליטות ביום 7.9.2010. בהתחשב בפגרת חג הסוכות, המועד האחרון לפי דין להגשתה של בקשת רשות ערעור מטעם המדינה היה ביום 30.9.2010 (ראו: תקנה 33(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000). הבקשה להארכת מועד מטעם המדינה הוגשה ביום 13.10.2010, קרי- באיחור של כשבועיים. אף אם אניח לטובת המדינה כי המשיב נתן בשעתו הסכמה להארכת מועד בת 7 ימים (הסכמה שלא הוגשה בעניינה בקשה מתאימה בתוך המועד הקבוע בדין), התוצאה היא כי הבקשה שבכותרת הוגשה באיחור של כשבוע. המדובר באיחור שאינו זניח. למיטב הבנתי, ההסבר שסיפקה המדינה לאיחור האמור הינו טעות בחישוב הימים. כבר נקבע בפסיקתו של בית-משפט זה כי " טעות סובייקטיבית של בעל דין בחישוב המועדים שמקורה בחוסר תשומת לב מספקת לא תהווה בדרך כלל טעם מיוחד למתן הארכת מועד. אלמלא כך היה, היתה דרישת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד מתרוקנת במידה רבה מתוכנה" (ראו: דברי כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"א 4707/06 טנא סוכנות לביטוח בע"מ נ' אחים לבקוביץ, נובק, מינמר לביטוח בע"מ , פס' 14 (לא פורסם, 6.1.2010)).

לכך יש להוסיף כי אופן ניסוחה של הבקשה להארכת מועד שהגישה המדינה מלכתחילה, הותיר תהייה שלא הוסברה. כאמור, בבקשה להארכת מועד שהגישה המדינה בשעתו נטען כי הבקשה הוגשה " מחמת הזהירות , למקרה שייטען כי לא עומדת לנו הזכות להגיש ערעור שכנגד", תוך שבית-המשפט התבקש להאריך את המועד להגשת ההליך עד המועד להגשת ערעור שכנגד בעע"מ 7373/10. בהתחשב בטענת המדינה כי עומדת לה הזכות להגשת ערעור שכנגד בעע"מ 7373/10, ראיתי להורות כי הבקשה שבכותרת תובא להכרעתי לאחר שכב' הרשם שני ייתן החלטתו בסוגיית סיווג ההליך כפי שהתעוררה לפניו במסגרת השגה על המזכירות בעע"מ 7373/10 הנ"ל. דא עקא, בהליך שהתקיים בפני כב' הרשם שני בעע"ם 7373/10 הנ"ל, נטתה המדינה לצדד בגישה שונה לפיה כאשר בית-משפט מחוזי אישר תובענה ייצוגית בפן מסוים ודחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית בפן אחר, יש לראות בהחלטה מן הסוג הנדון משום החלטה אחת שניתן להשיג עליה אך ורק ברשות (כאמור, גישה זו נדחתה בהחלטת כב' הרשם שני אשר קבע כי על החלק הדוחה את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית יוגש ערעור בזכות, ואילו על החלק המאשר את התובענה הייצוגית יוגש ערעור ברשות. המדינה אינה מהרהרת אחר קביעות אלה בהליך שלפניי). בהתחשב בכל אלה, לא ברור מה היה הבסיס לסברת המדינה בשעתו כי עומדת לה זכות להגשת ערעור שכנגד בנוגע להחלטה לאשר את התובענה הייצוגית. סברה זו - אשר נראה כי המדינה ראתה, ובצדק, לחזור ממנה בהמשך הדרך - הובילה לעיכוב בבירור הבקשה להארכת מועד, נוכח הצורך להמתין להכרעה בשאלת סיווג ההליך בעע"מ 7373/10 הנ"ל. זאת ועוד; תוך כדי בירורו של ההליך שבכותרת באה שביתת הפרקליטים ויצרה עיכוב נוסף, אשר המשיב בוודאי אינו אחראי לו.

6.

בהתחשב במכלול השיקולים האמורים, אודה כי התלבטתי האם אין לדחות את הבקשה שלפניי. בסופה של התלבטות, באתי למסקנה כי שיקולי יעילות דיונית וחסכון במשאבי הציבור והפרט, מצדדים במתן אורכה להגשתה של בקשת רשות הערעור.

ברע"א 8761/09 סלקום ישראל בע"מ נ' פתאל (לא פורסם, 6.5.2010) עמד כב' השופט גרוניס על השיקולים אותם ישקול בית-המשפט בבואו להכריע בשאלת העיתוי הראוי לדון בהשגה על החלטה לאישור תובענה ייצוגית – האם יש לבחון את הטענות כנגד החלטת האישור בגדר בקשת רשות הערעור, או שמא יש לדחות את בקשת רשות הערעור שלא לגופה, תוך שהצדדים רשאים להעלות טענותיהם בגדר הערעור על פסק-הדין בתובענה הייצוגית, אם וככל שיוגש. בהתחשב במגוון השיקולים שפורטו בהחלטתו האמורה של כב' השופט גרוניס ובמורכבות מלאכת האיזון ביניהם, אין בכוונתי לקבוע מסמרות בדבר סיכוייה של בקשת רשות הערעור של המדינה להתקבל. יחד עם זאת, לצורך הכרעה בבקשה להארכת מועד שלפניי, אין ביכולתי להתעלם מן האפשרות כי אם תינתן אורכה להגשתה של בקשת רשות ערעור, עשוי בית-משפט זה להיזקק לבחינת הטענות שתעלה המדינה כנגד אישור התובענה הייצוגית לגופן, על-מנת להימנע ממצב בו התובענה הייצוגית תידון בבית-המשפט לעניינים מנהליים ולאחר מכן יתברר כי לא היה מקום לאשרה מלכתחילה, על כל המשתמע מכך מבחינת בזבוז משאבים וזמן שיפוטי יקר. בנסיבות המקרה, האפשרות כי בית-המשפט יבחר בדרך ההילוך האמורה אינה זניחה (אף כי אינני רואה לקבוע מסמרות בעניין סיכוייה של אפשרות זו להתממש). כך הוא הדבר, שכן בפני בית-משפט זה תלוי ועומד ערעורו של המשיב על ההחלטה לדחות את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית בעילה האחרת (עע"מ 7373/10). בהתחשב בכך, יתכן כי בית-משפט זה יראה להיזקק לסוגית אישור התובענה הייצוגית, בצוותא חדא עם הערעור שהגיש המשיב. זאת, על-מנת ששאלת היקף העילות שיידונו בדרך של תובענה ייצוגית בפני בית-המשפט לעניינים מנהליים, תוכרע בשלמותה על-ידי ערכאת הערעור בטרם בירור התובענה הייצוגית לגופה. במובן זה, מהווה עע"מ 7373/10 הליך תלוי ועומד המקים טעם מיוחד להארכת המועד המבוקשת. אמנם, שני ההליכים הערעוריים עוסקים בעילות ביטוחיות שונות כנטען על-ידי המשיב. עם זאת, מדובר בעילות שנתבעו ונדונו יחדיו בפני בית-המשפט קמא. לפיכך, לצורך השאלות הדיוניות עליהן עמדתי, מדובר בהליכים הנסובים על "אותו עניין". (לכך שהליך תלוי ועומד באותו עניין עשוי לשמש טעם מיוחד להארכת מועד, ראו והשוו: בש"א 9159/04 חקשורי נ' בובליל

(לא פורסם, 20.10.2004)).

לשם שלמות התמונה יוער כי בית-המשפט לעניינים מנהליים ראה לעכב לעת עתה את המשך בירור ההליך לפניו, נוכח ההליכים הערעוריים שהוגשו לבית-משפט זה. לפיכך, מתן אורכה להגשתה של בקשת רשות ערעור מטעם המדינה, לא יוביל כשלעצמו לעיכוב הדיון בערכאה הדיונית. לסיום אציין כי בסמוך לאחר מתן החלטתו של בית-המשפט לעניינים מנהליים ידע המשיב על רצונה של המדינה להשיג על ההחלטה לאישור התובענה הייצוגית, ולפיכך לא גיבש צפייה כי לא יוטרד בהליך ערעורי מטעם המדינה.

7.

אשר על כן, ונוכח הטעמים האמורים, ראיתי לנכון לאפשר למדינה להביא טענותיה בפני בית-משפט זה, ולא למונען על הסף בגין האיחור בהגשת ההליך. עם זאת, בהתחשב בשיקולים עליהם עמדתי בפיסקה 5 לעיל, ונוכח חלוף זמן ניכר מעת מתן החלטתו של בית-המשפט לעניינים מנהליים, לא מצאתי הצדקה לאפשר אורכה משמעותית נוספת לצורך הגשת ההליך הערעורי כמבוקש על-ידי המדינה. לפיכך, תגיש המדינה את בקשת רשות הערעור תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו. כן תישא המדינה בהוצאות המשיב בגין ההליך שלפניי בסך 4,000 ש"ח. המדינה תציין את דבר האורכה בפתח בקשת רשות הערעור שתוגש, ותצרף החלטתי זו אליה.