פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"מ
8745/14 - ב'
לפני:
כבוד הרשם גלעד לובינסקי
המבקשים:
1. עמותת "התננועה הירוקה"
2. נעמית מור חיים
3. ישי שקלנובסקי
4. מיטל סטרול
5. יקיר בן מאור
נ ג ד
המשיבים:
1. חברת אתרים
2. עיריית תל אביב-יפו
3. הועדה המקומית לתכנון ולבניה מחוז תל אביב
4. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז תל אביב
5. הועדה הלאומית לשמירה על החופים
6. המשרד להגנת הסביבה
בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך
החלטה
בגדר הבקשה שלפניי עותרים המבקשים לקבלת ארכה להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו מיום 17.11.2014 (עת"מ 34039-05-13), בגדרו נדחתה עתירה מטעמם (ומטעם 34 עותרים נוספים) אשר כוונה כנגד עבודות בנייה ופיתוח המבוצעות בתחום הטיילת ורצועת חופי הים של העיר תל אביב-יפו. המשיבות 1-3 מתנגדות לבקשה, ואילו המשיבות 4-6 הותירו את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.
לטענת המבקשים, לא עלה בידם לכנס את כלל העותרים אשר יזמו את ההליך בערכאה הדיונית ולגייס את המימון הדרוש לשם הגשת הערעור במועד. בהקשר זה מדגישים המבקשים, כי הם עותרים ציבוריים וכי הקרנות והעמותות אליהן הם פונים בבקשה למימון לצורך הגשת ההליך הערעורי, זקוקים לזמן נוסף לשם קבלת החלטתם בעניין זה. בתגובותיהן לבקשת הארכה העלו המשיבות 1-3 טענות שונות כנגד מתן הארכה המבוקשת. בין היתר נטען, כי לא עלה בידי המבקשים להצביע על "טעם מיוחד" אשר יש בו כדי להצדיק את מתן הארכה; כי המבקשים יכולים היו להיערך מבעוד מועד לגיוס המימון הדרוש להגשת הערעור; וכי היענות לקבלת הארכה צפויה לגרום לאי וודאות באשר לעתידו של הפרויקט, אשר תפגע הן במשיבה 1 והן באינטרס הציבור.
מששקלתי בדבר הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, וזאת בשים לב למשקלם המצטבר של השיקולים הבאים:
ראשית , עסקינן בסיטואציה ייחודית של "עותרים ציבוריים" אשר נדרשים לפעול על מנת לגייס מימון לצורך הגשת ההליך הערעורי, בין באמצעות פנייה לכלל יוזמי ההליך (הרבים) בערכאה הדיונית ובין באמצעות פנייה לגורמים חיצוניים. דומני, כי נסיבות אלו מקימות קושי בלתי זניח להגשת ההליך הערעורי במועד, וזאת מעבר למורכבות הרגילה הגלומה בהגשת הליכים בתוך פרק זמן קצוב ומוגדר. בכך יש בו כדי להוות טעם המצדיק מתן ארכה. יצוין, כי אין בידי לקבל את הטענה לפיה היה על המבקשים להיערך לגיוס המימון האמור עובר למתן פסק דינה של הערכאה הדיונית, וזאת מאחר עד למתן פסק הדין לא ניתן היה לדעת האם יהיה צורך בהגשת הליך ערעורי. ודוק: לא נעלמה מעיניי העובדה כי בקשת הארכה אינה כוללת פירוט מספק באשר לפעולות אשר בוצעו על ידי המבקשים לשם גיוס המימון, ואולם בשים לב לכלל נסיבות העניין איני סבור כי עובדה זו, כשלעצמה , מטה את הכף לעבר דחייתה של בקשת הארכה.
שנית , בקשת הארכה הוגשה בתוך המועד. כידוע, פנייה לבית המשפט בבקשת ארכה בתוך התקופה מאיינת את התגבשותה של הסתמכות על סופיות ההחלטה עליה מבקשים להשיג, ומהווה שיקול בעל משקל בבחינת בקשות להארכת מועד. בנסיבות אלו, משקלה של טענת המשיבה 1 בדבר נזק אשר צפוי להיגרם לה כתוצאה מאי וודאות בעת ניהולו של ההליך הערעורי - מוגבל עד מאד. אוסיף, כי משך הארכה אשר התבקשה - שלושה שבועות - הינו קצוב.
שלישית , ההליך אשר מתבקשת ארכה להגשתו הינו ערעור בזכות (להבדיל מבקשת רשות ערעור),
ובכגון דא ראוי ליתן משקל מוגבר לזכות הגישה לערכאות.
אשר על כן, נעתר אני לבקשת הארכה. המבקשים יהיה רשאים איפוא להגיש את הערעור מטעמם עד ליום 11.1.2015 , כמבוקש. דבר הארכה יצוין בפתח ההליך, ככל שיוגש, והחלטתי זו תצורף כנספח. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.
המזכירות תמציא החלטה זו לידי הצדדים ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה, ואף תעדכן את בא כוח המבקשים טלפונית בדבר תוכנה.
ניתנה היום, ט"ו בטבת תשע"ה (6.1.2015
(
.
גלעד לובינסקי, שופט
ר ש ם