בש"מ 9621/10 רפאל צ'קרוב עו"ד נ. הועדה המקומית לתכנון ובנייה "שורקות"

זו היא בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על-ידי מי שלא היה צד פורמאלי להליך שהתקיים בבית-המשפט לעניינים מנהליים. יצוין כי המבקש הגיש בשעתו לבית-המשפט לעניינים מנהליים בקשה להצטרף להליך, אולם אין חולק כי בקשה זו לא הוכרעה על-ידי בית-המשפט קמא. כעת עותר המבקש לאורכה להגשת ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מנהליים, אשר נתן תוקף של פסק-דין להסכם פשרה בין בעלי-הדין הפורמאליים להליך דלמטה.

בטרם אדרש לסוגית המועד להגשת ההליך הערעורי, מתעוררת שאלה מקדמית האמנם קיימת בידי המבקש זכות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מנהליים. אמות-המידה להגשת ערעור על-ידי מי שלא היה צד פורמאלי להליך דלמטה נקבעו בבש"פ 658/88 חסן נ' מדינת ישראל , פ"ד מה(1) 670 (1991) (וראו גם: בג"צ 188/96 צירינסקי נ' סגן נשיא בית משפט השלום בחדרה , פ"ד נב(3) 721, 729-730 (1998); בש"א 218/00 דיירי מבנה עופרים בע"מ נ' החברה להגנת הטבע (לא פורסם, 4.5.2000); בש"א 1675/09 צ'רנוי נ' אלומניום אחזקות בע"מ (לא פורסם, 18.5.2009)). בהתאם לאמות-מידה אלה, יש להראות כי התקיים הליך בעניינו של המבקש באופן שהלה היה בבחינת "בעל דין בפועל" אף אם לא היה צד פורמאלי להליך שהתקיים בפני בית-המשפט לעניינים מנהליים; וכן כי פסק-הדין פוגע בזכות הופלדיאנית של המבקש (קרי – שפסק-הדין שינה זכויות או הטיל חובות בעניינו אישית). עוד יש להראות כי המבקש לא השתהה ולא החמיץ את השעה להפוך לבעל-דין בערכאה הקודמת. בנסיבות בהן לא התקיימו מכלול הדרישות האמורות, הרי מי שלא היה בעל-דין בערכאה הדיונית, אינו רשאי להגיש ערעור, להבדיל מהגשת תביעה עצמאית לביטול פסק-הדין או לקבלת סעד הצהרתי לפיו פסק-הדין אינו בר-ביצוע כלפיו (ראו גם: יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 805 (מהדורה שביעית, 1995)).

בהתחשב בכל האמור עד כה, ובטרם יתבקשו תגובות מפורטות של המשיבים, יודיע המבקש תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו האם הוא עומד על בקשתו להארכת מועד להגשת ערעור. במידה והתשובה חיובית - יבהיר המבקש בהודעתו על מה מבוססת טענתו כי עומדת לו אישית זכות ערעור על פסק-הדין הנדון, בין היתר בהתחשב בכך שבעלי-הדין הפורמאליים בהליך דלמטה – אשר המערער טוען כי ייצג את חלקם בהליכים אחרים - נתנו הסכמתם להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק-דין.