בש"פ 10038/03 לירון חסון נ. מדינת ישראל

1.על העורר – שהוא יליד 1983 – הוגש בבית משפט השלום בבאר שבע כתב אישום המייחס לו עבירות של סחר בסם מסוכן והפרת הוראה חוקית. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, מכר העורר לסוכן משטרתי, בארבע הזדמנויות סם מסוכן מסוג חשיש במשקל נטו של 4.48 גרם, 6.1562 גרם, 94.68 גרם ו- 88.08 גרם, וכן טבליות סם מסוכן מסוג M.D.M.A. . כמו כן הפר תנאי שחרור, בכך שבכל ההזדמנויות הנזכרות יצא מן הבית שבו היה עליו לשהות. בית משפט השלום בבאר שבע (כבוד השופטת צ' בית-אור), בהחלטתו מיום 5.11.03, דחה את בקשת המדינה לעצור את העורר עד תום ההליכים והורה לשחררו לחלופת מעצר, בקיבוץ רביבים בתנאי פיקוח שקבע ובצרוף ערבויות כספיות. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ח' סלוטקי), בהחלטתו מיום 7.11.03, נעתר לעררה של המדינה והורה לעצור את העורר עד תום ההליכים.

העורר ערר על ההחלטה.

2.עיינתי בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות, בתסקיר מעצר שהגיש שירות המבחן, בטענותיו של בא כוח העורר בכתב הערר ובטענות באי כוח בעלי הדין בדיון. ההחלטה בענין זה אינה קלה. לחובתו של העורר עומדת העובדה שהעבירות המיוחסות לו נעברו לאחר שנגזר דינו בבית המשפט המחוזי לריצוי עבודות שירות ובעודו ממתין להשלמת גזר דינו בבית משפט השלום לנוער שגזר עליו אף הוא 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. כמו כן הפר, כאמור לעיל, תנאי מעצר בית שהוטל עליו בתיק אחר, בגין אישום של אחזקת סם שלא לצריכה עצמית. לכאורה צדק, אפוא בית המשפט המחוזי בסברו שלא היה בעונשים שנגזרו על העורר כדי להרתיעו וכי אין לתת בו אמון שיקיים את תנאי השחרור. מאידך גיסא, עומד לזכותו של העורר הסיכוי כי ייטיב את דרכיו. החלצותו הנמרצת של קיבוץ רביבים למען העורר, התוכנית הטיפולית שהציע הקיבוץ שמטרתה גמילתו מסמים, הטיפול שיקבל במסגרת היחידה לנפגעי סמים בבאר שבע, תוך ליווי צמוד של חברי הקיבוץ ובפיקוח שירות המבחן, כל אלה מניחים יסוד לתקווה. אוסיף כאן מדברי במקום אחר:

"בית המשפט – שעליו מוטלת עם יתר רשויות אכיפת החוק המשימה להלחם בנגע הקשה של שימוש בסמים – איננו כמין מכשיר אוטומטי, הפולט את פקודת המעצר כאשר הוא מוזן בנתון של עבירות סמים, אלא עליו לשקול ולחזור ולשקול את נסיבות המעשה; את נסיבות העושה ואת החלופות למעצר (ראו: החלטתי בענין בש"פ 5222/97 קופל פטשניק נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(4) 702). גם מסיכויי השיקום, אפילו מדובר בעבירה כה חמורה, אל לו להניח ידו" (בש"פ 4185/03 אביטן נ' מדינת ישראל,

תקדין עליון 2003(2) 1100).

לא בלב קל החלטתי, אפוא, להעתר לערר ולשלוח את העורר לדרך חדשה.

3.לפיכך, אני מבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ומורה כי העורר ישוחרר בתנאים ובערבויות שקבע בית משפט השלום בהחלטותיו מיום 2.11.03 ו-5.11.03, בצירוף הוראה לשירות המבחן להגיש מדי חודשיים תסקיר על מצבו של העורר.