בש"פ 10072/09 מדינת ישראל נ. יעקוב גדייב

1.

מונחת לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום נוספים או עד למתן פסק דין בעניינו בת.פ 8073/09 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

נגד המשיב הוגש לבית-משפט המחוזי בבאר שבע ביום 24.3.09 כתב אישום, המייחס לו עבירה של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז 1977 (להלן: חוק העונשין ) ועבירה של החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין.

על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 8.3.09, סמוך לשעה 9:00, הגיע אחיו של המשיב, יוסף גדייב (להלן: המנוח ), לביתו של המשיב באופקים. המנוח, המשיב ואשתו, שתו וודקה ואכלו, עד שבשעה 13:30 או בסמוך לכך, עזבה אשתו של המשיב את הדירה. לאחר מכן, כך נטען, התגלע ויכוח בין המשיב והמנוח. סמוך לשעה 17:10, ביקש המנוח לשוב לביתו והמשיב ליווה אותו לתחנת האוטובוס. ליד תחנת האוטובוס, סמוך לפני השעה 18:15, התגלע ויכוח נוסף בין המשיב למנוח, והמנוח, כך נטען, ניסה לתקוף את המשיב וקילל אותו.

עוד נטען בכתב האישום, כי המשיב שלף סכין, אותה החזיק שלא כדין, ודקר את המנוח בחוזקה בחזהו - דקירה שחדרה לבית החזה של המנוח, וכן דקירה נוספת בגבו מצד שמאל- דקירה שחדרה לרקמה האחורית "צפקית" משמאל. המנוח ניסה לגונן על גופו מפני הדקירות ונפגע במרפקו השמאלית. כתוצאה מדקירות אלו, נטען, התמוטט המנוח. המשיב רץ לעבר חבורת אנשים ששיחקה דומינו ליד סניף הדואר וצעק לנוכחים במקום להזמין אמבולנס. למקום הוזעק צוות מד"א, אשר מצא את המנוח ללא דופק וללא נשימה. ניסיונות ההחייאה שבוצעו במנוח כשלו, ומותו נקבע ע"י ד"ר גאולה בציר בשעה 18:50. מותו של המנוח נגרם כתוצאה מנזק חמור ללב ממעבר תעלת דקירה בבית החזה משמאל.

2.

עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. ביום 20.4.09,

נעתר בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט כתוארו דאז י' אלון ) לבקשה. בהחלטתו נקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב וכי לא קיימת תשתית לכאורה המניחה ספק סביר להוכחת טענת המשיב בדבר הגנה עצמית. באשר למסוכנות הנשקפת מהמשיב, קבע בית המשפט כי בנוסף לחזקת המסוכנות הסטטוטורית הנודעת לעבירה ולמעשים המיוחסים למשיב והמוכחים לכאורה, "הרי שבנסיבות העניין נלמדת מסוכנותו מהפער הבלתי נתפס שבין אווירת הוויכוח העכורה ששררה עובר לאירוע לבין תגובתו הכל כך אלימה והכל כך קטלנית של המשיב".

ביום 1.6.09, התקיים דיון בבקשה לעיון חוזר בהחלטתו של בית המשפט לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו, משלא הוצעה חלופת מעצר מתאימה עד לאותו הדיון ולאחר שהוגש תסקיר שירות המבחן. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיון חוזר וקבע כי אין בחלופת המעצר כדי להשיג את מטרת המעצר. על החלטה זו ערר המשיב לבית המשפט זה.

בית המשפט זה (כב' המשנה לנשיאה א' ריבלין ) דחה את הערר בבש"פ 4907/09 בקובעו, בין היתר, כי מעשהו של העורר היה צריך לעורר את השאלה אם היה מקום בכלל לשקול במקרה דנא שחרורו לחלופת מעצר.

ביום 11.5.09 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי בבאר שבע במהלכו הוקרא כתב האישום למשיב וזה הודה בסיפור המקרה לרבות מעשה הדקירה, תוך שציין כי דקר את המנוח כהגנה עצמית. התיק נקבע לשמיעת ראיות. התקיימו מספר דיונים והתיק נקבע לסיום ראיות ההגנה לתאריך 5.1.10. בבקשה שלפניי מבקשת המבקשת להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים יום.

3.

באת-כוח המבקשת מדגישה כי המעשים המיוחסים למשיב מלמדים על רמת מסוכנות גבוהה לביטחונו של הציבור. עוד הוסיפה, כי בית המשפט המחוזי שלל את חלופות המעצר אשר הוצעו ע"י המשיב לנוכח עמדת שירות המבחן ולנוכח ההערכה כי לא יהיה בכוחן של החלופות המוצעות כדי להציב למשיב גבולות ולפקח על התנהגותו וקביעתו אושרה גם ע"י בית משפט זה. בנוסף ציינה, כי לעת הזו תמה פרשת התביעה ופרשת ההגנה עומדת על סף סיומה. בא-כוח המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי המדינה שמה דגש על מסוכנותו של המשיב, שהיא אמת המידה להארכת מעצר עד לסיום ההליכים אך לא לצורך הארכת מעצר לתקופה מעל לתשעים יום ממועד הגשת כתב האישום. לדעתו של הסנגור המלומד, מ דובר

בתיק גבולי ביותר של הגנה עצמית ולהערכתו בסופו של הליך יזוכה המשיב, ולו מחמת הספק.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.

מצוות המחוקק היא כי נאשם ישוחרר ממעצרו בחלוף תשעה חודשים ממועד הגשת כתב האישום בטרם ניתנה הכרעת דין. זהו הכלל. סעיף 62 לחוק המעצרים מקנה לבית המשפט העליון את האפשרות להאריך את התקופה בתשעים יום נוספים. על בית המשפט ליתן את דעתו לשני שיקולים מרכזיים: האחד , קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק העיקרי. השני , אופייה של העבירה וחומרתה, כמו גם מידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם (ראו לעניין זה בש"פ 6933/04 מ"י נ' חידיקל (לא פורסם, 28.7.2004); בש"פ 1693/03 מ"י נ' אבו עסא (לא פורסם, 5.3.2003)). על בית המשפט לאזן בין שני השיקולים. מצד אחד, ראוי להעניק משקל לזכות היסוד של הנאשם לחירות שעה שאשמתו לא הוכחה, גם אם קיימת מסוכנות לכאורה. זכותו של עצור שדינו יוכרע בפרק זמן סביר, כפי שנקבע על ידי המחוקק. מצד אחר, יש להעניק משקל לאינטרס הציבור בהגנה מפני מסוכנותו לכאורה של נאשם עת מתנהל נגדו משפט, בו נקבע בהחלטה שיפוטית כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, עילת מעצר ושאין חלופת מעצר מתאימה.

בענייננו, מקובלים עליי דברי השופט ריבלין בבש"פ 4907/09, כי מעשיו של המשיב מעידים שהוא "סובל מסף גירוי נמוך וכי הדרך המובילה אצלו מויכוח ומחלוקת ועד מעשה קטילה היא קצרה ביותר". צודקת באת-כוח המדינה בטענתה כי העובדה שמ דובר בוויכוח מילולי שהוביל לתגובה קיצונית כזו מטעם המשיב כלפי אחיו, בשר מבשרו, יש בה כשלעצמה להעיד על מסוכנותו הרבה של המשיב. מסוכנותו של המשיב נבחנת גם בשלב זה ע"י בית המשפט, אך אופן הבדיקה שונה מזה שבשלב המעצר עד תום ההליכים. ברם, עובדות המקרה מצביעות על דרגה גבוהה של מסוכנות גם לצורכי בקשה זו. יודגש שוב כי לכאורה המשיב איננו שולט בדחפיו האלימים עת בוערת בו חמתו. על פי כתב האישום "ניצת" כעסו על עניין של מה בכך עד כדי פגיעה קטלנית באחיו.

באשר לקצב שמיעת המשפט, יודגש כי הדיון האחרון במשפט התקיים בתאריך 7.12.09 ונועד לשמיעת פרשת ההגנה. המשיב העיד ולא התייצבו שני עדי הגנה נוספים שהוזמנו ע"י הסנגור. האחרון הודיע כי הוא מוותר על עדותו של עד אחד והוצא צו הבאה נגד העד השני, אשר לא התייצב. המשך דיון נקבע לתאריך 5.1.10. עולה כי המשפט ניצב לקראת סיומו. הסנגור בא בטרוניה כלפי המבקשת כיוון שלא הסכימה לקבל את אמרת עד ההגנה הנותר כתחליף לעדותו. התשובה לכך היא שזכותה של המבקשת, כמובן, לעמוד על חקירתו הנגדית של כל עד הגנה.

5.

בהתאם לאמור, יש מקום להיעתר לבקשה. הנני מאריך את מעצרו של המשיב בתשעים יום נוספים, החל מיום 24.12.09, או עד למתן פסק דין בעניינו בת.פ 8073/09 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם מבין המועדים.