בש"פ 10147/06 מדינת ישראל נ. עמאד מוקטרן

1.ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת להיעתר לבקשה לעיון חוזר בהחלטה קודמת, בעניין מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

2.המשיב הובא לדין בבית המשפט המחוזי. הוא מואשם בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה ובתקיפה בנסיבות מחמירות. כתב האישום מתאר שני אירועים שהתרחשו ביום 4.8.06. האירועים נוגעים לסכסוך בין שתי משפחות בכפר שיבלי, שנמצא בצפון הארץ. במסגרת האירוע הראשון, כך על פי כתב האישום, תקף המשיב אדם מסוים, בן משפחה אחרת, כאשר יחד עם המשיב נמצאו שניים מבני משפחתו שלו. בכתב האישום סופר כי בעקבות האירוע נערכה סולחה. שעות מספר לאחר מכן עבר המשיב ברכבו בסמוך לביתם של בני המשפחה האחרת, המשפחה היריבה. בני המשפחה היריבה קיללו את המשיב ואף זרקו אבנים לכיוון מכוניתו. המשיב עצר את רכבו לאחר כמה עשרות מטרים, ירד מן הרכב כשהוא אוחז באקדח וירה מספר יריות לכיוון בני המשפחה היריבה. אחד הקליעים פגע בחזהו של אחד מבני אותה משפחה. עקב זאת אושפז אותו אדם בבית חולים.

3.משהוגש כתב האישום עתרה העוררת למעצרו של המשיב עד תום משפטו. בהחלטה מיום 24.7.04 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה. בהחלטה נקבע כי קיימות ראיות לכאורה וכן עילת מעצר. בית המשפט הוסיף בהחלטתו כי "מדובר במעשה מסוכן המגלה אופי רע ואלים ומעיד על כוונה לפגוע בחיי אדם ובגופו ...". בית המשפט החליט שאין מקום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. זמן מה לאחר מכן נערכה סולחה בין המשפחות היריבות. בעקבות זאת, הוגשה בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר. בהחלטה מיום 13.11.06 הורה בית משפט קמא כי יוגש לו תסקיר מעצר. אכן הוגש תסקיר בו העריך שירות המבחן כי אצל המשיב קיימת רמת סיכון למעשים אלימים. השירות אף הוסיף כי יש צורך בחלופה על פיה יימצא המשיב רחוק מכפרו. בהעדר חלופה מתאימה נמנע השירות מלהמליץ על חלופה. לאחר מכן הוצעה חלופה ובעקבותיה נערך דיון נוסף בבית המשפט, וזאת בעקבות תסקיר שני שהגיש השירות. החלופה שהוצעה הייתה מעצר בית בישוב בלתי מוכר בדרום הארץ, כאשר הרעיון הוא שהמשיב יימצא שם במעצר בית בפיקוח של בת אחותו. בית המשפט המחוזי שקל העניין והחליט לקבל את החלופה, כל זאת לאחר שהשירות אכן המליץ לקבלה.

4.נראה לי כי יש ממש בערר שלפניי. מן העובדות שבכתב האישום, וכאמור נקבע כי קיימות ראיות לכאורה, עולה כי המשיב עשה שימוש בנשק חם כדי לפגוע בבני משפחה אחרת, על רקע סכסוך כלשהו בין משפחתו למשפחה האחרת. ניתן להניח כי לסכסוך האמור יש רקע כלשהו, אך ברור שאין בכך כדי להצדיק שימוש בנשק. המשיב אף טען כי ירה לעבר בני המשפחה האחרת, לאחר שאלה ירו לעבר רכבו. בית המשפט המחוזי כלל לא התייחס לכך. בית המשפט אף לא התייחס לטענה נוספת שבפניי כי במסגרת האירועים נדקר אדם מסוים והדוקר שוחרר. גם אם אקבל שכך היה, אין באלה כדי להפיג את המסוכנות הבולטת העולה ממעשיו של המשיב. אף העובדה שנערכה סולחה מאז החלטת המעצר אין בה כדי להפיג את החשש האמור.

5.אי לכך הערר מתקבל, החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 6.12.06 מבוטלת. המשיב יוותר במעצר עד לסיום משפטו.