בש"פ 10839/07 מדינת ישראל נ. גי'אד חמיאסה

1.לפני ערר של המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מתאריך 18.12.2007 (כב' השופט א' יעקב ) בה הורה לשחרר את המשיב בחלופת מעצר בתנאים של מעצר בית מלא, ותנאים נוספים. המדינה עוררת לביטול החלטת הערכאה הדיונית לשחרר את העורר לחלופת מעצר ומבקשת את מעצרו עד תום ההליכים.

2.המשיב מואשם בשלוש עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, פציעה בנסיבות מחמירות והיזק במזיד לרכב. כעולה מכתב האישום שהוגש בתאריך 9.12.2007, בין משפחת המשיב למשפחת מובארק, קיים סכסוך מתמשך. במסגרת אותו סכסוך, בתאריך 9.11.2007, תקפו שניים מבני משפחת מובארק אדם ממשפחתו של המשיב וגרמו לו לפציעה קשה. בעקבות אותו אירוע, החליט המשיב, ביחד עם אחרים מבני משפחתו, לנקום במשפחת מובארק. בתאריך 10.11.2007 הגיעו המשיב, והאחרים, לבית משפחת מובארק כשהם מצוידים בכלי נשק וסכינים (על פי כתב האישום, המשיב היה מצויד בסכין), החלו לירות באוויר, ליידות אבנים ולנפץ שמשות כלי רכב. לאחר מכן אף ירו המשיב והאחרים לעבר בית מובארק ויידו אבנים, כשאחת מאותן אבנים פגעה בראשו של אחד מבני משפחת מובארק. למקום הגיע רכב ובו בני משפחת מובארק, ואז ירה לתוכו אחד מבני משפחתו של המשיב ופגע בשניים מהיושבים ברכב. כמו כן, נאשם המשיב כי הוא או אחר מבני משפחתו שהיו עימו, דקר אדם נוסף ממשפחת מובארק ברגלו. לבסוף, נפצעו שלושה אנשים באירוע פצעים קשים ביותר.

3.עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה את מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי, הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, והדיון התמקד בשאלת חלופת המעצר. המדינה הדגישה בדיון זה את חומרת האירוע וכן את החשש להסלמה נוספת בסכסוך שבין שתי המשפחות, וביקשה כי לכל הפחות יישלח המשיב לתסקיר, בעודו עצור, טרם קבלת החלטה בעניינו. בעניין החלופה, הציע המשיב לבחינת בית המשפט שני ערבים מטעמו, ולאחר שנחקרו על ידי בית המשפט, החליט בית המשפט לשחרר את המשיב בקבעו כי למרות נסיבות העבירה הקשות - לאור גילו הצעיר של המשיב, המסוכנות שנשקפת ממנו אינה גבוהה מאוד. בית המשפט אף קבע כי טענות המדינה ביחס לחשש לפגיעה במשיב על ידי בני המשפחה היריבה אינן ממין העניין, שכן אינן מלמדות על מסוכנותו של המשיב.

לבקשת המדינה עיכב בית המשפט המחוזי את שחרורו מן המאסר לצורך הגשת הערר שבפניי ומעצרו הוארך לאחר מכן על ידי עד להחלטה אחרת.

4.המדינה טוענת כי ההחלטה לשחרר את המשיב לחלופה - איננה מאזנת כראוי בין השיקולים הרלוונטיים לצורך העניין. מסוכנתו של המשיב, לציבור בכלל ולמשפחת המתלוננים בפרט, נגזרת מחומרת העבירות המיוחסות שלו, ומנסיבות ביצוע העבירה. ב"כ המדינה טען עוד כי על בית המשפט היה לתת דעתו לסכסוך הפעיל בין המשפחות ולעובדה כי קיים חשש מפני הסלמה נוספת בסכסוך, וכי הדבר משפיע על רמת מסוכנותו של המשיב. כן ראוי היה לתת את הדעת לחשש מפני הימלטות, לאור העובדה שהמשיב נתפס רק שלושה שבועות לאחר קרות האירוע נשוא כתב האישום, באזור הגליל, המרוחק ממקום מגוריו.

5.המשיב סומך ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי. לדברי ב"כ המשיב הוא לא יתנגד לביצוע תסקיר למשיב, ואולם הסכמתו לעריכת התסקיר מותנית בכך שהתסקיר ייערך כאשר המשיב יהיה משוחרר ממעצר.

6.דין הערר להתקבל.

האירוע המיוחס למשיב הוא חמור. מדובר בתקיפה, במסגרת סכסוך משפחות, שכל מטרתה הייתה לגרום נזק ופציעות לבני המשפחה היריבה, אך ורק בשל השתייכותם לפלג המשפחה שעימו נמצאת משפחתו של המשיב בסכסוך מתמשך. תוצאת התקיפה האלימה היא קשה, ואחד הפצועים עודנו מאושפז בבית החולים השיקומי בית לווינשטיין, ושיקומו אך התחיל.

7.חומרת האירוע והיותו חלק מסכסוך מתמשך בין שתי פלגים באותה משפחה, מצביעים על כך שקיים עדיין פוטנציאל להמשך היריבות בין המשפחות, בפרט לאור ההערכות הקונקרטיות של המשטרה כי הסכסוך עלול לגבות קורבנות בנפש וכי אין כל אפשרות כרגע להידברות בין הניצים, או לסולחה. לאור מהותו של הסכסוך המתמשך, ולאור חומרת העבירות שבהן נאשם המשיב ויוזמתו ופעילותו הלכאורית במכלול לא מצאתי כי ללא תסקיר מבחן – החלופה שהוצעה לגבי המשיב – ניתן לשחררו לבית משפחה אחרת שאינה קשורה לסכסוך בעיר אחרת ולאיין בכך, מניה וביה, את המסוכנות הנשקפת מן המשיב.

8.גורם נוסף שיש להביאו בחשבון, כאחד מהגורמים המובילים למסקנה כי דין הערר להתקבל, הוא המשכו של הסכסוך. בהקשר זה אציין כי יש אמנם גישה הגורסת כי " סולחה" מפחיתה את הסיכונים האפשריים משחרור העבריין [ראו: רון שפירא "הגיעה העת לסולחה" הפרקליט מח 433, 453 (2006)], אך עמדה זו לא אומצה במלואה בפסיקה.

הדעה המקובלת היא כי אף אם מגיעים הצדדים להסדר סולחה והוא מוגש לבית המשפט, אין בכך בלבד כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן הנאשם הקונקרטי בכל מקרה ומקרה (ראו: בש"פ 8041/06 מרזוק נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (2006); בש"פ 10147/06 מדינת ישראל נ' מוקטרן (לא פורסם) (2006); בש"פ 10495/03 חוסייני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (2003)).

9.זאת ועוד - בענייננו טרם הושג הסכם "סולחה" בין המשפחות הניציות ולהערכת המשטרה קיים חשש כי המשכו של הסכסוך האמור עלול לגבות קורבנות בנפש. במקרה כזה, היעדר הסולחה ופעילותו הלכאורית היזומה של המשיב בעבר, מהווים אף הם גורם בקביעת מסוכנותו של המשיב. השוו: בש"פ 5034/07 זידאת נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (2007); בש"פ 5295/07 מדינת ישראל נ' אבו שואח (לא פורסם) (2007).

10.נוכח כל האמור לעיל – הערר מתקבל. שירות המבחן יערוך תסקיר למשיב, בעודו עצור, ולאחר קבלת התסקיר, יתקיים דיון נוסף בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בעניינו של המשיב, לצורך בחינת חלופות המעצר.