בש"פ 5034/07 ראיד זידאת נ. מדינת ישראל

1.

ערר כנגד החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט אברהם אברהם) אשר דחה את בקשת העוררים לעיון חוזר בהחלטה למעצרם עד תום ההליכים.

2.

כנגד העוררים, ועמם שני קטינים, הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של חבלה חמורה, פציעה בנסיבות מחמירות, ושיבוש מהלכי משפט. על פי כתב האישום, העוררים, בני משפחה אחת, ארבו למתלוננים, בני משפחה אחרת, עימם הם מסוכסכים, כשהם מצויידים באלות כבדות בהן נעוצים מסמרים, צינור ברזל וגרזן. בהגיע המתלוננים למקום, ובלא כל התראה, החלו העוררים להלום באכזריות בכל חלקי גופם באמצעות כלי הנשק הקר שהחזיקו. פגיעות אלה הביאו להתמוטטות המתלוננים על הארץ. בשלב זה, ברחו העוררים מן המקום, בהותירם את המתלוננים חבולים, פצועים, מחוסרי הכרה וזבי דם. אחד המתלוננים נפצע בראשו וגולגולתו נשברה. הוא אושפז בבית החולים כשהוא נתון בסכנה ממשית לחייו.

3.

העוררים נעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדם, וביום 30.3.07, החליט בית משפט זה (כב' השופט א' גרוניס) על הארכת מעצרם ב-90 ימים נוספים, מעבר לתקופה של 9 חודשים. בהחלטתו, ציין בית המשפט כי הנתונים מצביעים על סיכון ברמה גבוהה לשלום הציבור הנשקף מהעוררים. עם זאת, ציין עוד כי "היה והמשפט ימשיך להתנהל בעצלתיים, יהא כנראה מקום לשקול שוב את נושא המעצר". את האשם בהתמשכות ההליכים ייחס בית המשפט לשלושת הגורמים המעורבים - בית המשפט, התביעה והסנגוריה. מבחינת בית המשפט, הוא ציין כי לא הוצאו צווי הבאה לגבי שתי ישיבות, אשר בוטלו עקב כך, ונשיא בית המשפט נתבקש אף לערוך בירור בעניין זה.

4.

בהמשך להחלטה זו, הגישו העוררים לבית המשפט קמא בקשה לעיון חוזר. לטענתם, אי-התקדמות המשפט, וחוסר יכולתה של התביעה להביא את עדיה, מצדיקים את שחרורם לחלופת מעצר. העוררים הצביעו על כך שמאז הישיבה ביום 8.2.07 ועד למועד הגשת הבקשה לעיון חוזר, בוטלו 6 ישיבות הוכחות בשל אי-התייצבות עדי התביעה.

5.

בית המשפט קמא לא נענה לבקשה לעיון חוזר. בהחלטתו ציין, כי חלוף הזמן אינו גורע ממסוכנות העוררים. יתר על כן, העובדה כי התביעה מתקשה להביא לעדות שישה מעדי התביעה, נובעת מפחדם של חלק מהעדים להופיע להעיד, והדבר מלמד על המשך מסוכנותם של העוררים, ואפשר אף על התגברותה, ועל קיום חשש של ממש להשפעה פסולה על עדים האמורים להעיד במשפט.

6.

בעררם הנוכחי, חוזרים העוררים ומעלים את הטענה כי התמשכות ההליכים, וחוסר יכולת התביעה להביא את עדיה, מצדיקים את שחרורם לחלופת מעצר. לטענתם, הם עצורים כבר כשנה, והמשפט תקוע שכן מרבית עדי התביעה לא התייצבו להעיד.

המדינה טוענת כי קיימת בעיה מהותית בהבאת העדים למשפט, וקיים חשש של ממש כי העדים אינם מתייצבים בשל פחד מהעוררים ובני משפחתם.

7.

דין הערר להידחות.

העוררים עצורים במסגרת הארכת מעצר לתשעים יום מעבר לתשעה חודשים, כקבוע בחוק. תקופת ההארכה מסתיימת ב-5.7.07. ניהול המשפט נתקל בקושי בלתי רגיל, ואינו פרי התמשכות שיסודה בסחבת. שישה עדי תביעה מרכזיים, מהם כאלה שהיו עדי ראייה לאירוע, לא מגיעים להעיד ולא ניתן לאתרם, וקיים חשש מבוסס כי היעלמם אינו מקרי, והוא נובע מחששם להעיד או ממעשי הפחדה שהופעלו כלפיהם. גם אם אין ראיות מוצקות לחשש זה, הצדק עם בית המשפט קמא באומרו כי לצורך שיקולי המעצר, די בקיום חשש זה, שהוא כבד וממשי, כדי להצדיק את המסקנה כי אפשרות שיבוש ההליכים הצפויה מהעוררים באם ישוחררו לא רק שלא פחתה, אלא אף גברה. בסוג עבירות בהן מואשמים העוררים, שעניינן סכסוך "מזוין" אגב שימוש בנשק קר בין פלגים יריבים בכפר, קיים חשש של ממש כי שחרור נאשמים שפגעו פגיעה אלימה קשה ביריביהם עלול להצית מחדש את היריבות בכפר, ולסכן סיכון ממשי את שלום תושביו. במקרה זה, לא רק שלא הושגה סולחה בין היריבים, אלא נמסר כי בני משפחת המתלוננים חוששים חשש כבד משחרור העוררים מהמעצר.

לאור האמור, נכון לעת זו, אין מקום לשחרור העוררים, משמסוכנותם לא קהתה, והחשש לשיבוש הליכים הצפוי מהם הוא בעיצומו.

הערר נדחה.