בש"פ 5295/07 מדינת ישראל נ. ראיד אבו שואח

1.

לפני ערר של המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 13.6.07 (כב' השופט ז' הווארי) בה הורה לשחרר את המשיב בחלופת מעצר בתנאים של מעצר בית מלא ותנאים נוספים. המדינה מבקשת את מעצרו עד תום ההליכים, ולשם כך עוררת היא לביטול החלטת הערכאה הדיונית לשחרר את העורר בחלופת מעצר.

2.

המשיב ביחד עם שניים אחרים מואשמים בביצוע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין. הנאשמים קשורים זה לזה בקשר משפחתי. נאשם 1 הוא אבא של נאשם 2, ואילו המשיב מאורס לבתו של נאשם 1. המתלוננים גם הם קשורים קשר משפחתי לנאשמים, והם כוללים את אלמנת אחיו של נאשם 1, אשה כבת 50, וילדיה. האלמנה וילדיה גרים בסמיכות מקום לנאשמים 1 ו-2 ומשפחותיהם.

3.

בין משפחת נאשם 1 לבין המתלוננים קיים סכסוך ממושך. ביום 4.5.07 בשעות הצהריים, נכנסו המשיב עם יתר הנאשמים ובני משפחה לחצר ביתם של המתלוננים, והחלו לתקוף אותם בצוותא. נאשם 1 תפס בשערותיה של האלמנה והפילה ארצה. הנאשמים, בעידודם של יתר בני המשפחה שהיו במקום, גררו את האלמנה לכיוון חצר ביתה, שם תפסו אותה בידיה ורגליה, וקרעו מעליה את התחתונים שלבשה. בהיותה בלא תחתונים, חבט בה המשיב בידיו בחלק העליון של איבר מינה החשוף ובאיזור מפשעתה.

לאחר מכן, דקר הנאשם 1 את האלמנה בחלק העליון של ירכה האחורית, והנאשמים תקפו את יתר המתלוננים בידיהם, בסכינים ובמקלות ברזל. כתוצאה מכך, נגרמו למתלוננים חבלות חמורות, לרבות פצעי דקירה, והם נזקקו לטיפול רפואי.

לאחר הגשת כתב האישום, הוא תוקן ביחס לנאשם 2 והוגש נגדו אישום נוסף של שתי עבירות איומים, היזק בזדון והסגת גבול בהם הוא מואשם כלפי המתלוננים ואשר ארעו יום קודם לאירוע העברייני שתואר לעיל.

4.

עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה את מעצרם של שלושת הנאשמים עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 24.5.07 קבע כי קיימות ראיות לכאורה כנגד הנאשמים להוכחת העבירות המיוחסות להם. הוא התייחס לחומרתם הרבה של המעשים המיוחסים לנאשמים לא רק מבחינת האלימות הקשה הטמונה בהם, אלא גם על שום ההשפלה והביזוי שהיו כרוכים בביצועם כלפי האלמנה, שפגעו בכבודה כאדם וכאשה. כן מצא בית המשפט כי קיים סיכון מתמשך לביטחונם של המתלוננים נוכח אופי הסכסוך בין שני הפלגים היריבים, וקרבת מקום המגורים שלהם זה אל זה, והביע חשש גם לאפשרות שיבוש מהלכי המשפט והשפעה על עדים, באם הנאשמים ישוחררו ממעצרם.

5.

לבקשת בית המשפט המחוזי הוגש תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן. בתסקיר, מעריך שירות המבחן כי קיימת סבירות שהמשיב עלול לחזור לביצוע עבירות דומות בעתיד. האלמנה וילדיה אף הם הביעו חשש כבד בפני שירות המבחן לפגיעות חוזרות בהם. שירות המבחן בחן חלופה שהוצעה בבית הוריו של המשיב ולא המליץ עליה כעל חלופה מתאימה. אולם בתסקיר משלים שנתבקש על ידי בית המשפט, שינה שירות המבחן את טעמו, וקבע כי הורי המשיב מבינים את משמעות הפיקוח על בנם, והמליץ על שחרורו

של המשיב לחלופה לפיקוחם.

6.

בהחלטה מיום 13.6.07 הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב בחלופת מעצר. עניינם של שני הנאשמים האחרים אמור להידון בתחילת השבוע הקרוב. בית המשפט היה ער בהחלטתו לכך שהמשיב הוא שוטר מג"ב, ולעובדה כי עברו נורמטיבי. כן ציין את התרשמות שירות המבחן כי למשיב אין קודים "עבריינים" בהתנהגותו.

הוא התרשם לחיוב מהוריו של המשיב, וכן נתן משקל לעובדה כי חלופת המעצר מוצעת בשפרעם, המרוחקת מהכפר מג'אר, שם התרחש האירוע. לאחר איזונים שערך, הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב למעצר בית בבית הוריו בשפרעם וקבע תנאים נוספים, לרבות פיקוח מעצר של שירות המבחן, במסגרת החלופה האמורה.

7.

המדינה טוענת כי החלטת בית המשפט לשחרר את המשיב בחלופה אינה מאזנת כראוי את השיקולים הרלבנטיים לצורך העניין. מעשיהם החמורים של הנאשמים, והמשיב בתוכם, מצביעים על מסוכנות שאינה מתירה החלת חלופה בנסיבות העניין. הסכסוך בין הפלגים היריבים טרם מצא את פתרונו, וקיים חשש של ממש כי שחרור המשיב ויתר הנאשמים עלול להביא להתקלחות נוספת שתסכן את שלום המתלוננים.

8.

המשיב טוען כי החלטת בית המשפט המחוזי הינה מאוזנת ויש לאמצה ולא להתערב בה. חלופת המעצר שהוחלה ראויה לאימון, ויש לאפשר למשיב, שעברו נורמטיבי, לתקן את דרכו מחוץ לבית המעצר.

9.

דין הערר להתקבל.

הארוע המיוחס למשיב וליתר הנאשמים הוא חמור מאין כמוהו; המדובר הוא בהתקפה אלימה בחבורה של קבוצת נאשמים בסיוע בני משפחה נוספים שתקפו את

המתלוננת וילדיה תוך שימוש בנשק קר – סכין, ומוט ברזל. המשיב שלפנינו חבט באשה ובילדיה במוט ברזל, ואילו הנאשמים האחרים השתמשו בסכין, היכו בו ודקרו בו את המתלוננים. תוצאת המיתקפה האלימה היתה קשה, והביאה לפציעה חמורה של המתלוננים, שבעטייה נזקקו הנפגעים לטיפול רפואי.

אולם בכך לא מסתכמת חומרתו המופלגת של המקרה. במעורבות ישירה של המשיב, נעשו מעשים שנועדו לא רק לפגוע בגופה של המתלוננת, אלא גם לפגוע פגיעה קשה בכבודה כאדם וכאשה. מעשה קריעת תחתוניה לעיני קהל רב שהיה מסביבה, וחבטת המשיב באיזור איבר מינה החשוף ובמפשעתה של המתלוננת הם מעשים משפילים ומבזים, אשר עוצמתם הפוגענית אינם פחותה מן הפגיעה הפיזית הכרוכה בהם. גם בקשת המקרים של סכסוכים אלימים בין פלגים יריבים המגיעים לעיתים לבתי המשפט, מקרה זה נושא אופי חריג וייחודי בטיבו החמור, המשפיל והמבזה את כבודם האישי של הנפגעים.

10.

חומרתו של הארוע מהבחינות המתוארות, וטיבו כחלק מסכסוך מתמשך בין המשפחות היריבות, מצביע על כך שקיים פוטנציאל יריבות קשה בין המשפחות הניצות שעדיין מאיים לפרוץ באם המשיב ישוחרר בחלופה. נמסר לנו כי לא מתקיימים מגעים כלשהם לסולחה בין המשפחות, והאפשרות כי אש המריבה תוצת פעם נוספת בהתקיים הנסיבות המתאימות לכך, אינה תיאורטית כלל. מדובר בסיכון לשלום אדם, עד כדי סיכון אפשרי לחיים, ואין מקום ליטול סיכון זה על חשבונם של המתלוננים, הנפגעים הפוטנציאליים. בקשת השיקולים שיש לשקול ולאזן, ראוי לתת מקום מתאים להגנה על שלומם של המתלוננים, ובנסיבות הקיימות, כאשר הם מתגוררים בסמוך לבתיהם של נאשמים 1 ו-2, ולאור הקשר המשפחתי של המשיב למשפחתם, קיים סיכון להישנות מעשי אלימות בעתיד. את מחירו של סיכון זה על המשיב לשלם, ואין לגבותו מן המתלוננים. לא מצאתי כי החלופה שהוצעה לגבי המשיב, לשחררו לבית הוריו בשפרעם מספקת את הבטחון הנדרש מפני החשש הכבד שעדין מרחף לשלום המתלוננים.

11.

יש להבהיר, כי העובדה שהמשיב בעל עבר נורמטיבי, וכי הוא שוטר מג"ב במקצועו, אינם בעלי משמעות מכרעת לקולא במקרה זה, ואולי ההיפך מכך. שוטר שמיוחסות לו עבירות מסוג אלה המתוארות בכתב האישום, שנמצאו להן ראיות לכאורה על פי החלטת בית המשפט קמא, מטיל צל גדול יותר על מעורבותו הפלילית בארוע זה, והנורמטיביות של עברו אינה מספקת מענה מלא לחשש מפני התלהטות יצרים נוספת שעלולה לשטוף את משפחת הנאשמים והמשיב, ולהביא לסיכון חיי אדם שתוצאתו מי ישורנו. אין להתעלם גם מסכנה לשיבוש הליכי משפט והשפעח על עדים העלולים להתרחש באם ישוחרר המשיב לאור הקרבה החברתית, משפחתית וגיאוגרפית השוררת בין העדים לבין הנאשמים (השוו בש"פ 6593/05 אבו מדיעם רשיד נ' מדינת ישראל ).

12.

בנסיבות המקום והזמן, אין מקום לשחרור המשיב לחלופת מעצר נכון לעת זו. עם זאת, אין לשלול אפשרות כי בהמשך הזמן, אם המשפט יתארך, ויחול שינוי מהותי וחיובי במערכת היחסים בין המשפחות היריבות, אפשר וניתן יהיה לשקול פעם נוספת במסגרת עיון חוזר את שאלת השחרור בחלופה. אולם, נכון לעת זו, באיזון הראוי בין מסוכנותו של המשיב כלפי המתלוננים וזכותם לחיות את חייהם בביטחה מצד אחד, לבין זכותו של המשיב לחירות אישית בטרם הוכרע דינו, גובר בבירור השיקול הראשון.

13.

המשיב ייעצר, איפוא, עד תום ההליכים נגדו.