בש"פ 6593/05 אבו מדיעם רשיד נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' סגן הנשיא ידין-טימור) בה הורה על מעצרו עד תום ההליכים של העורר.

2.בין משפחת העורר ומשפחה אחרת ברהט קיים סכסוך מתמשך. במסגרת אותו סכסוך מיוחסות לעורר עבירות של החזקת סכין, חבלה בכונה מחמירה, ותקיפה בנסיבות מחמירות. עבירות אלה מתייחסות לשני ארועים. בארוע אחד, שלף העורר סכין והניפו לעבר קטין המשתייך למשפחה יריבה, וכאשר זה הרים את ידו כדי להתגונן, פצעו בידו הימנית והוא נזקק לטיפול ואשפוז רפואי. בארוע נוסף באותו ערב נכנסו העורר ואחרים לתגרה עם מתלונן נוסף תקפו אותו כשבידיהם חרבות, וגרמו לו חבלות של ממש.

2.במסגרת הליך המעצר עד תום ההליכים הוסכם על קיום ראיות לכאורה בעניינו של העורר. תסקיר מעצר שהוגש המליץ על חלופת מעצר בבית אחיו של העורר ברהט. שירות המבחן עמד על כך כי מדובר מצד אחד באדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי. מצד שני התרשם כי בשל תחושות עמוקות של כעס ונקם, קיים עדיין סיכון להתחדשות הסכסוך בין בני המשפחות היריבות. בין לבין, התקיימה סולחה בין הצדדים.

בית המשפט החליט על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו. הוא הצביע על תופעה מתרחבת של שימוש בנשק קר לפתרון סכסוכים, ועל החומרה המיוחדת שבמעשי העורר, במיוחד בארוע התקיפה כלפי הנער הצעיר.

3.בערר טוען בא כוח העורר כי בית המשפט קמא לא ייחס משקל ראוי לתסקיר המבחן, לעברו הנקי של העורר וכן לקיומה של סולחה בין המשפחות. לדבריו, חלופת המעצר שהוצעה הולמת, וראוי לאמצה. המדינה מתנגדת לשחרור העורר. היא מדגישה את החשש לחידוש הסכסוך האלים שטרם חלף וטוענת כי החלופה המוצעת ברהט עצמה בבית האח אינה נותנת מענה לסיכון הקיים. כן טוענת המדינה לקיום חשש לשיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים.

4.דין הבקשה להידחות.

הרקע לעבירות האלימות המיוחסות לעורר, שבוצעו תוך שימוש בנשק קר, הוא קשה ורב סיכונים. אין מדובר בתופעת עבריינות פלילית רגילה, אלא במעשי אלימות קשים על רקע סכסוך משפחות שבטי הכרוך בסיכונים לחיי אדם. מדובר ביריבות מתמשכת בין משפחות יריבות המתגוררות באותו ישוב, הכורכת עימה מעשי איבה קשים הטומנים בחובם סיכון מובנה לחיי אדם. אופי העבירות המיוחסות לעורר, הנוגעות לשני ארועים שונים, מצביע על מידת הסיכון הקיימת מפני שחרורו. בהקשר זה, עברו הנורמטיבי אינו נתון מכריע, שכן מקור הסיכון מפניו אינו נוסע מהיותו עבריין פלילי מועד, אלא נוכח החשש הממשי כי בהתלהטות יצר הסכסוך בין בני המשפחות היריבות ייעשו מעשי אלימות חסרי שליטה העלולים לפגוע בשלומם של בני אדם. שירות המבחן, אף שהמליץ על שחרור בחלופה, ציין במפורש כי הסיכון לנסיונות פגיעה הדדיים של בני שתי קבוצות אלה כנגד אלה עודנו קיים. ראוי להגן על בטחון הציבור בפני אפשרות כי עם חזרתו של העורר לישוב ילובה הסכסוך שוב, והגם שהושג על פי הנטען הסכם סולחה, אין וודאות בדבר מידת תוקפו ומידת כיבודו על ידי הצדדים. החשש מהישנות פעולות האלימות בין שתי הקבוצות אינו נענה בצורה מספקת על ידי חלופת המעצר שהוצעה על ידי שירות המבחן ברהט עצמה, באיזור שהינו לב הסכסוך, ואין היא מקנה את מידת הבטחון הראוי מפני הישנות מעשי האלימות בנסיבות ענין זה. יש משקל מסוים גם לחשש מפני שיבוש עדויות, משעדי התביעה טרם העידו, ונוכח האופי המיוחד של נסיבות הארועים העברייניים. בהינתן עילות מעצר אלה, אין מנוס ממעצרו של העורר עד תום ההליכים, כאשר קבע בית המשפט המחוזי.

הערר נדחה.