בש"פ 1226/06 מדינת ישראל נ. אברהים אבו מדיעם

א.בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר-הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 להארכת מעצר המשיבים החל מיום 18.2.06 בתשעים ימים או עד למתן פסק-דין בת"פ 8151/05 בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.

ב.(1) ביום 18.2.05 הוגש כנגד המשיבים ונגד אדם נוסף כתב אישום המייחס למשיבים עבירות אלימות במספר אישומים, במסגרת סכסוך מתמשך בין משפחתם לבין משפחה אחרת. כתב האישום מייחס למשיב 1 עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – החוק ), איומים לפי סעיף 192 לחוק, החזקת סכין לפי סעיף 186(א) לחוק, תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 382(א) ו-379 לחוק ושתי עבירות של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק. כתב האישום מייחס למשיב 2 עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק, שתי עבירות של החזקת סכין לפי סעיף 186(א) לחוק ועבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות הגורמת לחבלות של ממש לפי סעיף 283(א) לחוק. העבירות נעשו, כנטען, ב-12-11 במאי 2005.

(2) ביום 28.6.05 הורה בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ב"ש 20702/05, סגן הנשיא טימור) על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. האחר שוחרר למעצר בית בתנאים מגבילים. נקבע כי בא כוח המשיבים אישר שקיימות ראיות לכאורה נגדם והסכים למעצר המשיב 1. עוד נקבע כי למשיב 2 מיוחסים מעשי אלימות חמורים, המצדיקים מעצר עד תום ההליכים.

(3) ביום 10.8.05 דחה בית משפט זה (בש"פ 6593/05, השופטת פרוקצ'יה) ערר שהוגש מטעם המשיב 2 על ההחלטה, בקבעו כי החשש מהישנות פעולות האלימות בין שתי הקבוצות אינו נענה בצורה מספקת על ידי חלופת המעצר שהוצעה על ידי שירות המבחן ברהט, באזור שהוא לב הסכסוך, וכי יש משקל גם לחשש מפני שיבוש עדויות, משעדי התביעה טרם העידו, ונוכח האופי המיוחד של נסיבות האירועים העברייניים.

(4) ביום 30.10.05 דחה בית המשפט המחוזי בקשה מטעם המשיב 2 לעיון חוזר בהחלטתו, בקבעו כי לא נמצאו נסיבות מיוחדות חדשות המצדיקות עיון מחדש בבקשה.

(5) בגלל דחיות שונות, בחלק מטעם המשיבים ובחלק בשל תקלות ואי התייצבות המתלוננים להעיד, נערכה רק ישיבת הוכחות אחת, וישיבה אחת נוספת קבועה ל- 2.4.06.

ג.בבקשה הנוכחית נטען, כי הארכת המעצר נדרשת נוכח מסוכנות המשיבים העולה מעובדות כתב האישום ובשל החשש לשיבוש מהלכי משפט. בבקשה צוין, כי למשיב 1 עבר פלילי הכולל הרשעה בעבירה של תקיפה הגורמת לחבלה של ממש, וכי תלוי ועומד נגדו כתב אישום בגין ביצוע עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, בתקרית קודמת במסגרת הסכסוך בין המשפחות הניצות. עוד צוין כי העבירות נשוא כתב האישום נעבר על ידי המשיב 1, כנטען, תוך הפרת תנאיו של מעצר בית שהושת עליו. בנוסף צוין כי בתיק התעורר קושי להביא את המתלוננים לעדות, וכי התיק נקבע לשמיעת ראיות וסיומן ליום 2.4.06, תוך שבית המשפט הורה על הבאת המתלוננים בפניו. באשר למשיב 2, חוזרת המדינה על האמור בהחלטתה הנזכרת של השופטת פרוקצ'יה מיום 10.8.05.

ד.(1) אפתח ב משיב 2, רשיד אבו מדיעם. בדיון, ולאחר שיג ושיח עם בית המשפט, התברר כי הפער בין התביעה לסניגוריה אינו גדול כפי שנראה ממבט ראשון. אשר לסולחה שהושגה והנראית בשלב זה יציבה, התביעה ביקשה הארכה של 30 יום שבה תפנה לבית המשפט המחוזי בגדרי התיק העיקרי ותבקש דיון מוקדם יותר וצוי הבאה כלפי המתלוננים. הסניגוריה ביקשה שחרור לחלופה, תוך הצבעה על כך שבחלוף תשעה חודשים נעה נקודת האיזון לעבר שחרור. עיינתי גם בתסקיר שהוגש בשעתו (יוני 2005) לבית המשפט המחוזי ובו תואר רקע נורמטיבי של משיב זה, וכן אסון במשפחה (מות בת קטנה, למרבה הצער, בתאונת דרכים) וגם בעיות בריאות. הוצעה, בעקבות סולחה, חלופה בבית אחיו של המשיב. נראה לי כי אכן נעה נקודת האיזון במקרה דנן, במובן זה שמשלא תם המשפט בתוך תשעה חודשים זכאי העורר על פי סעיף 62 הנזכר לבחינה מחדש של עניין מעצרו (בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסר אלדין (טרם פורסמה) (השופטת פרוקצ'יה)). על פי החומר בתיק נראה לי כי הכף נוטה לשחרור גם נוכח העדר עבר פלילי, וזאת לאחר שתיקבע חלופה מתאימה ועמה הפקדות וערבויות מתאימות, כדי לנטרל מסוכנות אפשרית. בנסיבות של חלוף הזמן מאז התסקיר יוגש תסקיר משלים של שירות המבחן לא יאוחר מיום 8.3.06, ואני מקדים תודה לשירות. התסקיר יונח על שולחנו של בית המשפט קמא, שיתבקש בטובו לקבוע מועד דיון בסמוך לאחר קבלתו. עד להחלטת בית המשפט המחוזי יישאר משיב 2 במעצר, וכמובן בידי התביעה, ככל שישנם חששות לשיבוש, לפנות לבית המשפט קמא בדחיפות כפי שהציעה. נראה לי כי בדרך זו ישורת אינטרס הציבור, ועם זאת יינתן משקל ראוי לזכויות המשיב 2 לפי גישת המחוקק והפסיקה.

ה.(1) באשר למשיב 1, אברהים אבו מדיעם, חלקו כנטען על-ידי התביעה גדול בכתב האישום כמי שלשיטתה היה המסית והמדיח אשר גרם לפרץ האלימות, ומעשיו פתחו מחדש את הסכסוך בין המשפחות, ולכן מסוכנותו בעינה; זאת - מה גם שהעבירות כנטען נעשו בשעה שאמור היה להימצא במעצר בית בשל עבירה קודמת, והן כוללות אף ניסיון דריסה. כנטען, יש מעבר למסוכנות חשש לשיבוש. לפיכך מתנגדת המדינה לשחרורו בחלופה מטעמי שלום הציבור, ולדעתה יש ליתן לכך את המשקל הראוי. הוגש גם גזר דין מיום 7.9.05 כלפי המשיב 1 בתיק אחר, בו נדון בעקבות הסדר טיעון, על עבירות הקשורות בסכסוך המשפחות. עבירות אלה נעשו ביולי 2004, ועל משיב 1 הוטלו 12 חודשי מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי.

(2) בא כוח המשיבים ציין לגבי משיב 1 כי התנהלות המשפט עתה אינה תלויה בסניגוריה. באשר למסוכנות, נטען כי למשיב 1 טענת אליבי; באשר לחשש שיבוש, טענה זו אין לטעון בעלמא. המשפט מתנהל לאיטו, ויש לחקור תביעה ועדי הגנה; נערכה סולחה והדבר מקטין חשש למסוכנות.

(3) עיינתי גם בתסקיר המעצר באשר למשיב 1, שבו נאמר כי השירות מתקשה לקבוע עמדה ביחס ליכולתו לעמוד בחלופה.

(4) בעניין משיב 1 נראית לי ביסודה עמדת המדינה כי יש מקום להארכה. המכלול מצביע על מסוכנותו של משיב זה, שלא נרתע לכאורה מעבירות בשעה שחרב המשפט היתה מתהפכת מעליו בתיק אחר. בטחון הציבור הוא האינטרס הגובר כאן על אינטרס המשיב 1.

(5) מה שהטרידני היה הימשכותו של ההליך. הדעת נותנת כי בית המשפט המחוזי עמוס, אך כיוון שהמדובר במעצר המתמשך מעל לתשעה חודשים, והתביעה מתעתדת לפנות ולבקש הקדמת מועד העדתם של המתלוננים לרבות צוי הבאה, יש לקוות כי בית המשפט יידרש ככל הניתן לאפשרות להקדמת הדיון.

(6) בנסיבות מוארך מעצרו של משיב 1 בששים יום החל מיום 18.2.06.