בש"פ 10151/09 מדינת ישראל נ. שלמה מלכה

1.

מונחת לפניי בקשה לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) , התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים יום נוספים או עד למתן פסק דין בעניינם בת.פ 355/09 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

כתב האישום שהוגש ביום 2.4.09 מייחס למשיבים ולנאשם נוסף (להלן: הנאשם הנוסף) עבירות בגין קשירת קשר לפי סעיף 499

ל חוק העונשין , התשל"ז - 1977 (להלן: חוק העונשין ) וכן עבירת נשיאה והובלת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין. מהתיאור העובדתי עולה כי סמוך לחודש פברואר שנת 2009 קשרו משיבים 1 ו-2 קשר להעברת מטען חבלה, שבאפשרותו לגרום למותם של אנשים, מירושלים אל מחוץ לה. לצורך זה, קשרו משיבים 1 ו-2 קשר עם הנאשם הנוסף, לפיו יקבל את המטען ויסתירו במקום בטוח עד אשר יוכל משיב 3 לאסוף אותו ולהובילו ליעד מחוץ לירושלים. ביום 27.2.09 הניח הנאשם הנוסף את מטען החבלה והסתירו במכוניתו. את המפתחות לרכב החונה ולמחסום תחנת הכיבוי העביר למשיבים 1 ו-2. משיב 3 נכנס לתחנת הכיבוי באמצעות המפתחות שהעבירו לו משיבים 1 ו-2 והעביר את המטען מרכבו של הנאשם הנוסף לרכבו שלו לשם העברת המטען מחוץ לירושלים כמתוכנן. במהלך נסיעתו מירושלים לכיוון תל אביב נעצר משיב 3 כשהמטען ברשותו.

2.

עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית-המשפט המחוזי בירושלים בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. ביום 7.4.09 הורה בית המשפט המחוזי בהסכמת הצדדים על מעצרו של משיב 3. לעניינם של שאר המשיבים, קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופט ד' חשין )

בהחלטתו מיום 27.4.09 כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר על פי דין. בית המשפט המחוזי הורה על הגשתם של תסקירי מבחן. ביום 7.5.09 הורה בית המשפט על שחרורו של הנאשם הנוסף לחלופת מעצר נוכח תסקיר המבחן בעניינו, וכן הורה על מעצרו של משיב 2 עד תום ההליכים. בית המשפט קבע כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של משיב 2 בדרך של חלופה למעצר. זאת, נוכח תפקידו המרכזי בפרשה כמקשר בין המשיבים השונים. בנוסף, ציין בית המשפט את חומרת העבירות ואת האינטרס הציבורי בהמשך מעצרו של משיב 2. ביום 11.5.09 הורה בית המשפט גם על מעצרו של משיב 1 עד תום ההליכים נוכח מסוכנותו הגבוהה, שנגזרת מהמעשה המיוחס לו ומעברו הפלילי המכביד. יושם אל לב כי המלצתו של שירות המבחן לא מצאה שניתן לאיין את מסוכנותו של משיב 1 בדמות חלופת מעצר. בית המשפט המחוזי סבר שלא ניתן ליתן אמון במשיב 1 שיקפיד לשמור על תנאי השחרור.

על החלטותיו של בית המשפט המחוזי הוגשו עררים על ידי משיבים 1-2, שנדחו על ידי בית משפט זה (בש"פ 4115/09 ובש"פ 4102/09 מפי כבוד השופטת ע' ארבל). צוין כי נשקפת ממשיבים 1 ו-2 מסוכנות גבוהה בשל המעשים המיוחסים להם ועברם הפלילי המכביד. עוד הודגש כי מתעורר חשש לשיבוש הליכי משפט על ידם. המשיבים 1-2 הגישו בקשה לעיון מחדש לבית המשפט המחוזי בטענה כי חל כרסום בראיות החקירה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בהחלטתו מיום 2.12.09.

3 .

בבקשה המונחת בפניי טוענת המבקשת כי מסוכנות המשיבים גלויה וגבוהה, כפי שקבעו בית המשפט המחוזי ובית משפט נכבד זה. מסוכנותם של משיבים 1 ו-2 מתעצמת נוכח עברם הפלילי המכביד. כמו כן, סבורה המבקשת כי המשפט מתנהל בקצב סביר ומציינת ששמיעת עדויות התביעה נמצאת בעיצומה. שליש מעדי התביעה כבר נחקרו עד ליום 21.12.09. לטענתה, שחרור המשיבים לחלופות מעצר יחזק את החשש הממשי מפני שיבוש הליכי המשפט. עוד טוענת המבקשת כי קיים סיכוי לסיום פרשת התביעה עד לישיבה המתוכננת ביום 3.3.10.

בדיון שלפני טענו באי כח המשיבים כי על פניו הליך שמיעת הראיות בתיק אינו סביר ושקשה לצפות שפרשת התביעה תסתיים עד מועד הדיון המתוכנן, כנטען על ידי המבקשת. לטענתם, לא נקבעו עדיין מועדי דיון נוספים מעבר לשני מועדים המתוכננים לחודש מרץ הקרוב. לעניין זה, מדגישים באי כח המשיבים שהתארכות ההליכים בפני בית משפט קמא לא רק שאינה נובעת מהתנהלותם, אלא כי ביקשו מועדי דיון נוספים על מנת לקיים את המשפט בדחיפות הראויה. בנוסף, מציינים באי כח המשיבים 1-2 את הקושי הראייתי בעניינם. בא כוחו של משיב 2 הוסיף כי יש לשקול חלופת מעצר בדמות מעצר בית מלא, בכפוף לקבלת תסקיר חיובי. זאת, נוכח עבר פלילי מיושן והיעדר מסוכנות ממשית הנשקפת ממשיב 2 כיום.

4.

מצוות המחוקק היא כי נאשם ישוחרר ממעצרו בחלוף תשעה חודשים ממועד הגשת כתב האישום בטרם ניתנה הכרעת דין. תקופה זו ניתנת להארכה בתשעים יום נוספים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט העליון. במסגרת זו שומה עליו ליתן דעתו לשני שיקולים מרכזיים: קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק העיקרי ואופייה של העבירה וחומרתה, כמו גם מידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם (ראו לעניין זה בש"פ 6933/04 מדינת ישראל נ' חידיקל (לא פורסם, 28.7.2004); בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' אבו עסא (לא פורסם, 5.3.2003)). נדרש איזון בין שני השיקולים. מצד אחד, ראוי ליתן משקל לזכות היסוד של הנאשם לחירות שעה שאשמתו לא הוכחה, גם אם קיימת מסוכנות לכאורה. זכותו של עצור שדינו יוכרע בפרק זמן סביר כהגדרתו בידי המחוקק. מצד שני, יש להעניק משקל לאינטרס הציבור בהגנה מפני מסוכנותו לכאורה של נאשם כאשר מתנהל נגדו משפט, בו נקבע בהחלטה שיפוטית כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, עילת מעצר ושאין חלופת מעצר מתאימה.

מרכיבי התמונה כאחד מלמדים על מסוכנותם של המשיבים. כך עולה ממעשיהם שהוכחו לכאורה, תסקירי שירות המבחן, ההחלטות שניתנו בעניינם על ידי בתי המשפט ובמידה מסוימת גם מעברם הפלילי. ככלל, מצביעות עבירות נשק בבירור על מסוכנותו של העבריין. אף יש משקל לכך שמדובר בבקשה ראשונה להארכה של תשעים יום נוספים. מהעבר האחר, הגם שהמשפט מתקדם, צודקים הסנגורים בכך שיש ליתן משקל לעובדה שנקבעו שתי ישיבות נוספות בלבד בחודש מרץ. זאת, לאחר שבית המשפט המחוזי אמור לערוך דיון נוסף בחודש דצמבר. בנסיבות אלה, סבורני כי יש מקום להיעתר לבקשה. עם זאת, גם יש מקום להורות לבית המשפט המחוזי לקיים לפחות דיון אחד נוסף מעבר לדיונים שנקבעו במהלך תקופת תשעים היום. מטיעוני הצדדים עולה כי מספר רב של עדי תביעה טרם העידו ושיתכן כי ייערך "ביקור במקום" באחת מהישיבות הקרובות שנקבעו.

5.

הנני נעתר לבקשה ו מאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים יום נוספים, החל מיום 2.1.10 או עד למתן פסק דין בעניינם בת.פ 355/09 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם מבין המועדים. לנוכח טענות הצדדים יובהר כי אין בהחלטה זו כדי למנוע ממי מהם להגיש בקשה לעיון חוזר בהתאם לחוק. זאת, מבלי להביע כל עמדה ביחס לבקשה שכזאת, אם תוגש.