בש"פ 1016/99 מדינת ישראל נ. רן בן צדיק צדיק

לפניי בקשה להאריך את מעצרם של המשיבים, בתום תקופה של תשעה חודשים בה הם נתונים במעצר.

1.המשיבים 1 ו- 2 הינם בני זוג החיים יחד. הם הועמדו לדין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, יחד עם נאשם נוסף, הוא בנה של המשיבה 2. כתב האישום המתוקן מגולל מסכת של חמישה-עשר אישומי מרמה. האישום הראשון, השני והשלישי עניינם קבלת כספי הלוואות משכנתא במרמה. כעולה מכתב האישום, בפעולות שונות שנעשו החל מסוף שנת 1997 ועד מחצית שנת 1998, מישכנו המשיבים שתי דירות לא להם, וקיבלו מהבנקים במרמה כספי הלוואת משכנתא כנגד המישכון, בסך כולל של 741,000 ש"ח. בביצוע המרמה, התחזו המשיבים לאחרים, תוך שזייפו מסמכים רבים, לרבות תעודות זהות. בגין שלושת האישומים הראשונים הנ"ל, מיוחסות למשיבים עבירות של קשירת קשר לבצע פשע, זיוף מסמכים בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזוייף, התחזות לאחר בכוונה להונות וכן קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות. האישומים הרביעי עד החמישה-עשר מתייחסים למעשים שבוצעו בשנים קודם לכן, בדצמבר 1995 עד ינואר 1996, ועניינם פתיחת חשבונות בנק ומשיכת כספים בסכומים גדולים, תוך הפקדת שיקים ללא כיסוי. בגין מעשים אלה מיוחסות למשיבים עבירות רבות, ובניהן -בין היתר- קשירת קשר לביצוע פשע, זיוף מסמכים בנסיבות מחמירות על מנת לקבל דבר, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, משיכת שיק ללא כיסוי, נסיון לקבל דבר במרמה והחזקת מטבע חוץ ללא היתר.

2.ביום 29.6.98 נענה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט א' בייזר) לבקשת המדינה, והורה על מעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם. השופט קמא קבע כי ישנה תשתית ראייתית לכאורית כנגד המשיבים, בציינו כי לגבי חלק מן האישומים, מוסכם על הצדדים קיומן של ראיות לכאורה. בהמשך החלטתו, קבע השופט קמא כי כל אחת מן העבירות המיוחסות למשיבים אינה מהווה עילת מעצר כשלעצמה, אולם הצטברות כל העבירות יחדיו, מביאה למסקנה כי המשיבים מסוכנים לציבור, וכי בהתחשב בעברם, קיים חשש שמא ימשיכו להונות ולעבור עבירות מאותו הסוג. השופט המלומד הוסיף וקבע כי הראיות שנמצאו, מעידות על אפשרות ממשית לשיבוש הליכי משפט. אשר על כן, סבר השופט קמא כי אין מקום לחלופת מעצר, והורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים.

3.ביום 4.11.98 כפרו המשיבים באופן כללי בכתב האישום, וביום 15.11.98 העבירו את תגובתם המפורטת לכתב האישום בכתב. העיכוב בתחילת המשפט נבע בעיקרו מהחלפת סניגורים ומן הצורך של הסניגוריות שמונו למשיבים לעיין בחומר החקירה. עד כה, התקיימו חמש ישיבות, בהם העידו 36 מתוך 47 עדי התביעה. התיק קבוע כעת לתאריכים 8.3.99 ו- 14.3.99. הצדדים חלוקים באשר לזמן הנחוץ לשם סיום פרשת התביעה. לפי האמור בבקשה, צופה המדינה כי פרשת התביעה תסתיים עוד בישיבה הקבועה ליום 8.3.99. עו"ד וייסבוך הביעה דעתה, כי יידרש מועד נוסף כדי להעיד את כל אחד-עשר עדי התביעה הנותרים.

4.בבקשתה, עותרת המדינה להארכת מעצרם של המשיבים מעבר לתשעה חודשים, וזאת בשל מסוכנותם של המשיבים לציבור, ובשל החשש מהימלטותם מאימת הדין.

5.לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר הכתוב, רואה אני להיענות לבקשת המדינה.

איני רואה להבחין בין המשיב 1 למשיבה 2 לעניין מסוכנותם לציבור. כמות העבירות המיוחסות למשיבים והיקף סכומי הכסף שהושגו במרמה, מעידים על מסוכנותם של שני המשיבים גם יחד. מפרוטוקול הדיונים בבית המשפט קמא בעניינם מעצרם של המשיבים, עולה כי למשיבים עבר פלילי בעבירות סמים. המשיבים ביצעו לכאורה את האישום השני המיוחס להם, בעת שהיו משוחררים בערובה בגין העבירות נשוא האישומים 4-15. העבירות נשוא האישום השלישי, בוצעו על-ידי המשיבים, בעת שהיו משוחררים בערובה בקשר לאישום השני. התנהגות זו של המשיבים מעידה כי הם אינם נרתעים מביצוע מעשי עבירה נוספים, ועל כן מסוכנותם לציבור היא רבה.

מהחומר שלפניי עולה כי למשיבים אין כתובת מגורים קבועה, וכי בעת שהיו משוחררים בערובה, החליפו המשיבים כתובות מגורים לעיתים קרובות, באופן שהקשה מאד על איתורם. בהתחשב בכך שהמשיבים עשו שימוש בתעודות ובמסמכים מזוייפים, מתחזק החשש מפני התחמקות המשיבים מהליכי שפיטה אם ישוחררו, ועל כן אין לומר כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר, שיהא בה כדי להשיג את מטרת המעצר.

באת-כוחם של המשיבים הביעה חששה כי לאור כמות העדים והמוצגים, לא יסתיים המשפט בקרוב, וביקשה להתחשב בהתארכות משפטם של המשיבים. אכן, חלוף הזמן מאז נעצרו המשיבים וההתארכות הצפויה במשפט, מחייב בדיקה מחודשת של הסיכון הנשקף מן המשיבים, כנגד התמשכות מעצרם (ראו: בש"פ 7679/97 מדינת ישראל נ' נבואני (טרם פורסם)), אך בסופו של דבר, לאור השיקולים שהובאו לעיל, סבורה אני כי הכף נוטה לטובת קבלת בקשת המדינה. אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים, החל מיום 14.3.99.

אין לי אלא לצפות כי הצדדים ובית המשפט יעשו את המאמץ הנדרש, על מנת לסיים את משפטם של המשיבים בהקדם האפשרי.