בש"פ 10325/08 מדינת ישראל נ. פלוני

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן – חוק המעצרים ), במסגרתה מתבקשת הארכה מעצרו של המשיב בתשעים ימים מיום 19.12.08 או עד למתן פסק דין בת.פ. 8067/08 המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם מביניהם.

כתב האישום

1.

ביום 19.3.08 הוגש נגד המשיב כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, המייחס לו שלוש עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין ); שלוש עבירות של סחר בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין; שלוש עבירות של הובלת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין ועבירה של מתן אמצעים לפשע לפי סעיף 498(א) לחוק העונשין.

2.

על פי האישום הראשון, בסוף שנת 2000 היה המשיב שותף לחפירת מנהרה ממצרים לעזה, שיועדה להברחתם של אמצעי לחימה. המשיב ואחר רכשו לוחות פח, בנו סככה כדי להסתיר את פתח המנהרה ואף העסיקו פועלים נוספים בחפירתה. תפקידו של המשיב היה לשמור מחוץ למנהרה, להרחיק אנשים מהחפירה ולבדוק שהיא מתנהלת כסדרה. לאחר שהושלמה חפירת המנהרה, החופרים הבריחו ממצרים לעזה רובים מסוג קלצ'ניקוב, כדורים וסיגריות ותמורת ההברחות קיבלו המשיב והאחר סכומי כסף מאחיו של המשיב.

3.

על פי האישום השני, במהלך שנת 2004, השתתף המשיב פעם נוספת בחפירת המנהרה לעיל, לאחר שזו נהרסה על ידי הרשות הפלשתינית, כשתפקידו היה דומה לתפקידו המתואר באישום הראשון. החפירה נמשכה כתשעה חודשים. דרך המנהרה הוברחו על ידי המשיב ואחרים, כשש פעמים, רובים, כדורים וסיגריות ממצרים לעזה. המשיב והאחר הרוויחו בכל הברחה סכום של 2,000 דולר ארה"ב.

4.

על פי האישום השלישי, במועד שאינו ידוע במדויק באמצע שנת 2007, החליטו המשיב ואחרים לחפור מחדש את המנהרה, שהתגלתה על ידי כוחות הצבא ונהרסה. המנהרה נחפרה בשלישית, אורכה כחצי קילומטר ובסיום חפירתה הוברחו דרכה בשלוש הזדמנויות, רובים ותחמושת.

ההליכים עד כה

5.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בבקשה, שנסמכה על ראיות לכאורה ובהן הודאותיו של המשיב, נטען כי המשיב מסכן את ביטחון הציבור, לאור הברחות הנשק ממצרים לעזה שהתבצעו באופן חוזר ונשנה תמורת בצע כסף. עוד צויין, כי המשיב אינו אזרח ישראלי ולפיכך קיים חשש כי שחרורו יביא להימלטותו מן הדין.

6.

בדיון שהתקיים ביום 19.3.08 התייצב עו"ד נאסר מטעם המבקש וביקש את דחיית הדיון לצורך לימוד חומר הראיות. בית המשפט דחה את הדיון ליום 26.3.08 והורה על מעצרו של המשיב עד להחלטה בבקשה. ביום 25.3.08 פנה עו"ד רבאח מן הסנגוריה הציבורית לבית המשפט קמא, הודיע כי מונה לייצג את המשיב רק ביום 23.3.08 וביקש שהות ללמוד את החומר. בהסכמת המבקשת, הדיון נדחה ליום 30.3.08. באותו המועד התייצבו הצדדים בבית המשפט ועו"ד רבאח ציין כי עו"ד אבו עייאש מייצג את המשיב באופן פרטי. המבקשת מסרה כי האחרון לא ידע על הדיון ולכן לא התייצב. הדיון נקבע ליום 7.4.08, לצורך בירור שאלת הייצוג. יום לפני המועד האמור פנה שוב עו"ד רבאח לבית המשפט קמא, לאחר שעו"ד אבו עייאש הודיע כי אינו מייצג את המשיב, וביקש לדחות את מועד הדיון ליום 16.4.08. הדיון התקיים לבסוף ביום 15.4.08, כאשר בא כוח המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר ובית המשפט קמא (כבוד סגן הנשיא השופט נ' הנדל) הורה על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים נגדו.

7.

בדיון שהתקיים ביום 26.3.08 התקיימה הקראה פורמאלית של כתב האישום ומועד התשובה נדחה ליום 29.4.08, לבקשת בא כוחו של המשיב דאז. הדיון האמור נדחה שלוש פעמים, פעם אחת מטעמי בית המשפט ופעם נוספת לבקשת בא כוח המשיב, ונקבע ליום 27.5.08, אך בשל תקלה טכנית נדחה שוב ונקבע ליום 9.7.08. במועד זה לא התקיים הדיון לאור מחלתה של כבוד השופטת אבניאלי, לפניה מתנהל התיק. ביום 14.7.08 ביקשה המבקשת לקיים מענה טרם תחילת פגרת בתי המשפט ודיון נקבע ליום 16.7.08. באותו המועד לא התייצב בא כוחו של המשיב והדיון נדחה ליום 22.7.08 לפני שופט תורן.

8.

ביום 22.7.08 התקיים דיון לפני שופט תורן (כבוד סגן הנשיא השופט י' טימור), במהלכו ביקש בא כוח המשיב שלא להשיב לכתב האישום, בטענה כי קיים חומר חקירה נוסף שטרם הועתק על ידי ההגנה וכי הצדדים מקיימים מגעים להסדר. המבקשת ציינה כי בא כוח המשיב הודיע לה כבר בחודש מאי כי קיימים מספר מזכרים של שירות הביטחון הכללי שניתנים להעתקה במשרדי הפרקליטות, אך הוא טרם ניצל את זכותו להעתיקם. עוד ציינה המבקשת כי מדובר בתיק שסבל דחיות רבות מטעם ההגנה. בית המשפט קמא המליץ כי התיק יובא בפני המותב העיקרי על מנת שייקבע מועד למענה בהקדם האפשרי. בדיון שהתקיים ביום 24.9.08 טען בא כוח המשיב כי הואיל וטרם הוצאה תעודת חיסיון בתיק, לא ניתן להשיב לכתב האישום. המבקשת ציינה כי תעודת החיסיון תומצא בימים הקרובים ובית המשפט קמא (כבוד השופטת ד"ר ד' אבניאלי) קבע כי בא כוח המשיב ישיב לכתב האישום בכתב עד ליום 26.10.08 וכן כי אם עד ליום 22.10.08 לא תומצא תעודת חיסיון, יורשה בא כוח המשיב לעיין בחומר החסוי. לאור הצהרתו של בא כוח המשיב כי בכוונתו לבוא בדברים עם התביעה, נקבע הדיון ליום 3.11.08.

9.

לבסוף, בדיון שהתקיים ביום 3.11.08, הגיש בא כוח המשיב מענה בכתב לכתב האישום, לאחר שתעודת החיסיון הומצאה במסגרת פרק הזמן שקצב לכך בית המשפט. בית המשפט קמא (כבוד השופטת ד"ר ד' אבניאלי) קבע את הדיון לשמיעת ההוכחות לימים 2.2.09 ו-11.2.09, תוך שציין כי חרף הצהרתו של בא כוח המשיב בדבר מגעים בין הצדדים, לא נוצל פרק הזמן שחלף לניסיונות הידברות.

נימוקי הבקשה

10.

לטענת המבקשת – באמצעות באת כוחה, עו"ד י' שגב – קשה לחלוק על מסוכנותו של המשיב, שנטל חלק פעיל במעשי הברחת נשק לרצועת עזה, באופן שמעמיד בסיכון את ביטחון מדינת ישראל ותושביה. לטענתה, רבות דובר על הסיכון הממשי בתופעת חפירת המנהרות שתכליתן הברחת אמצעי לחימה לעזה, פעילות שהמשיב נטל בה חלק מספר פעמים, בעקביות ולאורך זמן ולא ניתן לאיין סיכון זה, זולת במעצרו של המשיב.

11.

מוסיפה המבקשת וטוענת כי המשיב הינו תושב עזה ששהייתו בישראל אסורה, לא כל שכן כאשר הוא מבצע פעילות ביטחונית נגד אזרחיה ותושביה. לטענתה, עובדה זו אינה מאפשרת את שחרורו של המשיב מן המעצר, בפרט לאור החשש הטבוע להימלטותו מאימת הדין.

12.

לבסוף, טוענת המבקשת כי היא ערה לכך ששמיעת הראיות בתיק טרם החלה

ואולם טוענת היא כי עיכוב משמעותי בניהול ההליכים נבע מבקשות דחייה של המשיב. לטענתה, הגם שחל עיכוב בהוצאת תעודת החיסיון, הרי שהעיכוב נבע מאילוצים שמקורם בעומס עבודה בתחום זה במחוז הדרום. לטענתה, תעודת החיסיון התבקשה לראשונה ביום 24.9.08, כאשר עד לאותו מועד ביקש המשיב לדחות את הדיונים שנקבעו מטעמים שונים שאינם נוגעים לתעודת החיסיון וכי תעודת החיסיון הוצאה ביום 2.10.08, ימים ספורים לאחר שנתבקשה לראשונה. לפיכך, טוענת המבקשת כי מרבית העיכובים רובצים לפתחה של ההגנה והביעה תקווה כי פרשת התביעה תסתיים במסגרת שני דיוני ההוכחות שנקבעו לחודש פברואר, כך שהמשפט יתקדם באופן משמעותי במהלך תקופת הארכת מעצרו של המשיב.

13.

לאור כל האמור לעיל, מתבקשת הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים מיום 19.12.08 או עד למתן פסק דין בת.פ. 8067/08 המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם מביניהם.

14.

יצויין כי נוכח דחיות של הדיון בעניין הארכת מעצרו של המשיב אשר התבקשו על ידי שני הצדדים ונוכח הסכמת המשיב לכך, הארכתי ביום 16.12.08 את מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת.

טענות המשיב

15.

המשיב – באמצעות בא כוחו, עו"ד מ' רבאח – מתנגד לבקשה. בא כוח המשיב ציין במסגרת הדיון שהתקיים לפניי כי הוא נתן את הסכמתו להארכת מעצר בת ששים ימים בלבד ואולם, הוא מתנגד להארכת המעצר המבוקשת שכן לשיטתו, חלק ניכר מהעיכוב בשמיעת משפטו של המשיב נובע מהעיכוב שחל בהוצאתה של תעודת החיסיון.

מנגד, טענה באת כוח המבקשת כי היא עומדת על הבקשה להארכת המעצר בתשעים ימים מטעמי יעילות, שכן ברי כי לא ינתן פסק דין במהלך תקופה בת ששים ימים.

לטענת בא כוח המשיב, תעודת החיסיון הוגשה שבעה חודשים לאחר הגשת כתב האישום ובנסיבות אלה לא ניתן היה להשיב לכתב האישום. לטענתו, יש להגיש את תעודת החיסיון בד בבד עם הגשת כתב האישום או למצער, זמן קצר לאחר מכן.

16.

יתר על כן, בא כוח המשיב הלין על כך שההזמנות לדיונים שונים שנקבעו בתיק הגיעו לידיו לאחר שהתקיימו הדיונים או ביום הדיון עצמו עד כי נאלץ לפנות פעמיים בבקשה לבית המשפט קמא כדי שההזמנות תשלחנה אליו מבעוד מועד. לטענתו, תקלה זו הביאה אותו לבקש דחיות של ימי דיונים.

17.

לאור האמור לעיל, מתנגד המשיב להארכה המבוקשת.

דיון והכרעה

18.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפניי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, במובן זה שמעצרו של העורר יוארך בתשעים ימים החל מיום 19.12.08 או עד למתן פסק הדין בת.פ. 8067/08 המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע לפי המוקדם מביניהם.

19.

נדמה כי אין מחלוקת בדבר המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב. למשיב מיוחסות עבירות חמורות ביותר כנגד ביטחונה של מדינת ישראל, כאשר הוא נטל חלק בחפירתן של מנהרות ממצרים לעזה, אשר יועדו, בין היתר, להברחתם של אמצעי לחימה לרצועת עזה. העבירות נעברו על פני תקופה ממושכת בת כשבע שנים. ברי כי מסוכנותו זו של המשיב, כמו-גם העובדה כי המשיב הינו תושב רצועת עזה ומשכך, קיים חשש מובנה כי ימלט מאימת הדין באם ישוחרר מן המעצר, מהווים שיקול משמעותי להארכת מעצרו של המשיב כמבוקש.

20.

מנגד, ניצב העיכוב שחל במשפטו של המשיב ואשר נובע, בין היתר, מהעיכוב הניכר בהוצאתה של תעודת החיסיון בעניינו קרוב לשבעה חודשים לאחר הגשת כתב אישום כנגדו, אשר אין להקל בו ראש. הגם שהמבקשת טוענת כי תעודת החיסיון הוצאה ימים ספורים לאחר שהתבקשה לראשונה על ידי המשיב ביום 24.9.08, הרי שבית משפט זה שב והדגיש כי תעודת חיסיון יש להגיש בד בבד עם הגשתו של כתב האישום או למצער, זמן קצר לאחר מכן [ראו למשל את דבריה של כבוד הנשיאה ד' ביניש בבש"פ 11163/05 כבאג'ה נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 21.12.2005) וכן בבש"פ 2148/97 רבאייעה נ' מדינת

ישראל , פ"ד נא(2) 279 (1997)]. לפיכך, אין לייחס חשיבות למועד בו התבקשה תעודת החיסיון לראשונה, שכן היה על המבקשת לדאוג להוצאתה ביוזמתה ומבלי להמתין לבקשה עניין זה.

הגם שאיני מטיל ספק בנכונות דבריה של באת כוח המבקשת בדבר העיכובים שחלים בהוצאתן של תעודות חיסיון במחוז הדרום כתוצאה מ"עומס עבודה" על המבקשת לפעול לתיקון המצב על מנת שעיכובים מסוג זה לא יישנו או למצער, יפחתו באופן משמעותי.

21.

למרות האמור לעיל, שוכנעתי כי באיזון בין המסוכנות החמורה הנשקפת מן המשיב והחשש כי ימלט מאימת הדין במידה שישוחרר לבין העיכוב שחל בהוצאתה של תעודת החיסיון אשר גרם להתמשכות ההליכים בעניינו של המשיב, ידם של שני השיקולים הראשונים על העליונה. עילות המעצר הקיימות כנגד המשיב אינן מאפשרות את שחרורו ממעצר בשלב זה.

22.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים החל מיום 19.12.08 או על למתן פסק דין בת.פ. 8067/08 המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם מביניהם.