בש"פ 11163/05 חליל כבאג'ה נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט צ' זילברטל ) אשר הורה על מעצרם של העוררים עד לתום ההליכים.

נגד העוררים הוגש כתב אישום בו יוחסו להם עבירות של החזקת, נשיאת ומכירת נשק שלא כדין. על פי כתב האישום, יצר סוכן משטרתי קשר עם העורר 1 וקבע להפגש עימו על מנת לקנות ממנו נשק. השניים נפגשו, סיכמו על המחיר, וקבעו פגישה נוספת ליום המחרת. למחרת שבו השניים ונפגשו וכשהעורר 1 ביקש לראות את סכום הכסף עליו סוכם, קרא הסוכן לשוטר סמוי שעבד עימו, אשר הגיע לזירה והציג את הכסף. משנחה דעתו של העורר 1 הוא התקשר לעורר 2 וביקש ממנו להביא את הנשק. לאחר זמן קצר הגיע העורר 2 למקום ומסר לידי הסוכן והשוטר הסמוי רובה מסוג קלאצ'ניקוב. לפני שנפרדו הצדדים הציע העורר 1 ל"קונים" לרכוש ממנו כלי נשק נוספים מסוגים שונים. לפי הנטען בכתב האישום, כאשר נפגשו העורר 1 והסוכן מספר ימים לאחר מכן נדברו ביניהם, על פי הצעתו של העורר 1, לבצע עסקה גדולה יותר, בה יימכרו מספר כלי נשק מסוגים שונים. בסופו של דבר, בעת שנפגשו הצדדים הגיע העורר 2 למקום והביא רובה קלאצ'ניקוב בלבד. לפני שנפרדו בסיום העסקה השניה, הגיע למקום כוח משטרתי ועצר את העוררים.

עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצרם של העוררים עד לתום ההליכים. בדיון שנערך בבית המשפט המחוזי טען בא-כוח העוררים כי אין בידי המדינה ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למרשיו. בא-כוח העוררים ציין, כי לא נבדקו טביעות אצבע של העוררים על הנשקים שלכאורה נקנו מהם וכי מהקלטת שאמורה להכיל הקלטת שיחה של הסוכן המשטרתי עם העורר 1 אין ניתן לפענח דבר. טענתו המרכזית של בא-כוח העוררים נגעה להעדרה של תעודת חיסיון. בענין זה יצוין כי התביעה הודיעה לבית המשפט כי פנתה בבקשה להוצאת תעודת חיסיון ביחס לפרטי הסוכן ופרטי השוטרים הסמויים שהיו מעורבים בפרשה וכן ביחס לאמצעי התצפית וההאזנה בהם השתמשו וביחס לארוע נוסף. פרטים אלה שיש כוונה להטיל עליהם חיסיון נמחקו מחומר החקירה שנמסר לבא-כוח העורר אך, כאמור, תעודת חיסיון טרם הוצאה. בא-כוח העורר טען, כי בהעדר תעודת חיסיון הוא זכאי לעיין במלוא חומר החקירה וכי הימנעות המדינה מהוצאת התעודה צריכה להשפיע גם על החלטת המעצר.

בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המדינה וציווה על מעצרם של העוררים עד לתום ההליכים. בהחלטתו ציין בית המשפט כי אכן, העדרה של תעודת חיסיון בשלב זה של ההליכים הינו נתון משמעותי ביותר אשר בנסיבות מסוימות עשוי להוביל למסקנה כי אין בידי המדינה ראיות מספיקות לצורך מעצר עד תום ההליכים. אולם, ציין בית המשפט, כי במקרה דנן אין מתקיימות נסיבות כאלה. בית המשפט ציין עוד כי בידי המדינה ראיות לכאורה בעלות משקל לא מבוטל להוכחת אשמתם של העוררים ובין השאר, העובדה כי נעצרו במחיצתם של השוטר והסוכן בסיום ביצוע העסקה השניה וכמו כן, עדותו של השוטר ביחס למפגשים עם העוררים. באשר לעילת המעצר, קבע בית המשפט, כי לנוכח העבירות המיוחסות לעוררים, מתקיימת בעניינם עילת מעצר בשל מסוכנות. בית המשפט הדגיש, כי הצעותיו החוזרות של העורר 1, שנעשו באוזני הסוכן והשוטר, ביחס לכלי הנשק הרבים והמגוונים שביכולתו למכור, מחזקות את המסוכנות הנשקפת ממנו ולכאורה נראה כי העוררים עוסקים בסחר בנשק בהיקף נרחב. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט, כי אין לשחרר את העוררים לחלופת מעצר כלשהי.

על החלטתו של בית המשפט המחוזי הוגש הערר שבפניי. בעררו וכן בדיון בפניי חזר בא-כוח העוררים על הטענות שהעלה בפני בית המשפט המחוזי. לטענתו, חומר הראיות שבידי המדינה הוא דל ביותר ואין בו כדי להצדיק את מעצרם של העוררים עד לתום ההליכים. בנוסף, כך טען, התביעה עדיין לא המציאה את תעודת החיסיון אשר לטענתה ביקשה לקבל ביחס לחלק מחומר החקירה. כן ציין בא-כוח העוררים כי למרשיו אין עבר פלילי רלוונטי ואין נשקפת מהם מסוכנות אשר בעטיה אין ניתן לשחררם למעצר בית. מנגד, עמדה באת-כוח המדינה על הראיות לכאורה הקיימות בעניינם של העוררים. באת-כוח המדינה ציינה את נסיבות מעצרם של העוררים ואת הראיות האחרות התומכות בטענות המדינה וכן ציינה כי תעודת החיסיון תהיה מוכנה בתוך ימים ספורים.

לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות. אכן, כפי שציין בית המשפט המחוזי, קיימות ראיות לכאורה ממשיות להוכחת אשמתם של העוררים במעשים המיוחסים להם. העוררים נעצרו בסיום העסקה השניה והסוכן והשוטר אישרו כי שני העוררים היו מעורבים גם בעסקה הראשונה שהתרחשה כמה ימים לפני כן. הודעותיהם של הסוכן והשוטר מתיישבות זו עם זו ואף עולות בקנה אחד עם הראיות האחרות הקיימות בתיק. אכן, בחומר הראיות קיימות בעיות מסוימות עליהן עמד בא-כוח העוררים אולם בעיות אלה אינן מערערות את התשתית העובדתית הלכאורית המוצקה שהציגה המדינה. באשר לטענות בענין תעודת החיסיון הרי שלענין זה שבנו והדגשנו לא פעם כי על התביעה לדאוג לכך שתעודת החיסיון שבעטיה אין ניתן לחשוף בפני נאשם את כל חומר החקירה, תועמד לרשות בא-כוחו עם הגשת כתב האישום או בסמוך לכך (ראו לענין זה: בש"פ 2148/97 רבאייעה נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(2) 279, 283). אולם, פעם אחר פעם מתברר כי אין הקפדה על הוצאת תעודת חיסיון בעוד מועד. עם זאת, לצד ההקפדה על הוצאת תעודת חיסיון בזמן, אין בהעדרה של תעודת החסיון כדי למנוע מבית המשפט הדן בבקשת המעצר לעיין בחומר שבפניו ולהגיע למסקנה לכאורית בכל הנוגע לתשתית הראייתית על פי הראיות הגלויות. בהתחשב בראיות הקיימות במקרה דנן בחומר הגלוי, צדק בית המשפט בקובעו כי נגד העוררים קיימות בשלב זה ראיות לכאורה המצדיקות את מעצרם. באשר לעילת המעצר, הרי שגם בענין זה צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי מהעוררים נשקפת מסוכנות משמעותית אשר אין ניתן להפיגה באמצעות חלופת מעצר. על פי הנטען, העורר 1 העיד על עצמו באוזני הסוכן והשוטר כי ביכולתו להשיג כלי נשק רבים והעורר 2 סיפק בשני המפגשים, על-פי הזמנת העורר 1, את כלי הנשק. נראה, אפוא, כי אכן לעוררים נגישות במישרין לעוסקים בסחר בנשק ובאספקתו. בנסיבות אלה, ולנוכח החומרה הרבה הקיימת בעבירות של סחר בנשק, קיים יסוד סביר לחשש כי שחרורם של העוררים יביא לפגיעה בביטחון הציבור.

אשר על כן, הערר נדחה.