בש"פ 7630/06 בנימין קוקאשוילי נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' סגנית הנשיא השופטת ר' אבידע) אשר הורה לעצור העורר עד תום ההליכים.

1.כנגד העורר יחד עם אחר הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של החזקת סם מסוכן מסוג הרואין במשקל 35.22 שלא לצריכה עצמית וכן הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירות לפי סעיף 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג-1973 ועבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

על-פי עובדות כתב האישום, נסעו המשיבים ברכב מסוג רנו 19, העורר נהג ברכב והאחר ישב לצידו. המשטרה עקבה אחריהם בעקבות מידע שהגיע לידיה. בשלב מסוים הורו השוטרים לרכב לעצור אך הרכב המשיך לנסוע בנסיון להימלט. מתוך חלון הרכב הושטה יד שהשליכה שקית אשר נתפסה על ידי השוטר בן ברוך. לאחר בדיקת מעבדה, זוהה החומר שבשקית כסם. יצויין שטביעות האצבע שניטלו מהשקית לא העלו דבר. לאחר מעצרו, לא מסר העורר כל גירסה בחקירתו במשטרה.

2.יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט קבע כי ישנן ראיות לכאורה במקרה זה, אף אם יש בהן חולשת מה לאור העדר טביעות אצבע על השקית שנתפסה, העדר ציון מקום מדויק בו נתפסה השקית וסתירה לכאורית בדבריו של אחד השוטרים. בית המשפט ציין כי העבירה המיוחסת לעורר מקימה עילת מעצר עצמאית, וכי לאור חומרת העבירה ועברו הפלילי של העורר יש להורות על מעצרו עד לתום ההליכים.

3.על החלטת בית משפט השלום הוגש ערר לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. בית המשפט (כב' השופטת אבידע) דחה את הערר וקבע כי במקרה דידן קיימות ראיות לכאורה. בית המשפט הסתמך על החזקה שנקבעה בבש"פ 2726/02 מדינת ישראל נ' שתוי אבורשד (לא פורסם, 29.3.02) (השופטת פרוקצ'יה) לפיה "נקודת המוצא היא כי סם מסוכן הנמצא ברכבו של אדם בעודו נוהג את הרכב, מעלה חזקה עובדתית כי יש לו קשר לסם". מעבר להתקיימות החזקה קבע בית המשפט כי קיימות ראיות שהעורר שנהג ברכב ניסה להימלט מהשוטרים שדלקו אחריו עד אשר האחר זרק הסמים מן הרכב. למרות שהשוטרים שהיו ברכב הורו להם לעצור, המשיך העורר בנהיגה כברת דרך עד לאחר שהסם נזרק כאמור. בית המשפט ראה בהתנהגותו של העורר עת ניסה להימלט מהשוטרים והעובדה שעצר את הרכב רק לאחר שהסמים נזרקו מתוכו חיזוק לראיות כנגד העורר. לאלה הוסיף את שתיקתו של העורר בשלוש הזדמנויות בהן נחקר ואת הרישום הפלילי בגין עבירות על פקודת הסמים המסוכנים. לנוכח האמור לא מצא בית המשפט להתערב בהחלטת בית משפט השלום משקבע שלא מתקיימות בעניינם של העוררים נסיבות מיוחדות בעטיין יש ובית המשפט משחרר לחלופה למעצר אף בהימצא ראיות לכאורה, ולא מצא לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

4.על החלטתו של בית המשפט המחוזי הוגש הערר שבפני. בעררו וכן בדיון בפני טען בא כוח העורר כי טעה בית המשפט בקבעו כי ישנן ראיות לכאורה נגד העורר, בהעדר כל ראיה הקושרת אותו לסם. אין מחלוקת, לטענתו, שהסם נזרק על ידי האחר שהיה ברכב. טביעות אצבעותיו של העורר לא נמצאו על חבילת הסם והאצת מהירות הנסיעה על ידו היתה משום חששו שרוצים להרגו כפי שאמר לשוטרים עת ירד מרכבו לאחר המרדף. עוד הוסיף כי העובדה שלא מסר גירסה בחקירותיו עשויה גם לנבוע מרצונו שלא להפליל את חברו.

טענתו הנוספת של בא כוח העורר מתייחסת לתעודת החיסיון החסרה מתוך חומר החקירה, דהיינו תעודת השר לבטחון פנים המחסה על חומר ראיות שבתיק. הסנגור מציין כי מאז שהוגש כתב אישום ביום 20.7.06 ומאז הבקשה להוצאת תעודת חיסיון מיום 23.7.06 ועד היום לא הוצגה תעודת חיסיון לעורר. בא כוח העורר מפנה להחלטת בית המשפט המחוזי לפיה "יש להחיש את הטיפול בקבלת תעודת החיסיון וראוי לסיימו לא יאוחר מיום 15.9.06."

5.מנגד עמד בא כוח המדינה על הראיות לכאורה הקיימות בעניינו של העורר. החזקה בדבר ידיעה והסכמה מתקיימת כמו גם קיימות ראיות נסיבתיות המסבכות את העורר. בא כוח המדינה ציין את הזכדי"ם של השוטרים על פיהם הנהג –הוא העורר- הסתכל לאחור והגביר מהירות נסיעתו למרות שהשוטרים הפעילו אורות מהבהבים וצופר. הוא ציין כי לאחר הגברת המהירות נזרקה שקית הסם ורק אחר כך עצר העורר את רכבו כדרישת השוטרים. הנהג הוא שלחץ על דוושת ההגה והוא שעצר רק אחרי שהשקית נזרקה. כמו כן, בחקירותיו נמנע העורר מלמסור גרסה למרות שנשאל בחקירה השלישית מה נזרק מהרכב וניתנה לו ההזדמנות להסיר את העננה מעליו. באשר להעדרה של תעודת החיסיון לא ידע בא כוח המדינה ליתן הסבר באשר להשתהות בהוצאתה של התעודה.

5.לאחר שעיינתי בערר שהוגש ושמעתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה, כפי שקבע בצדק בית המשפט המחוזי, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר להוכחות אשמתו. חזקה המחילה המצאות הסם במכוניתו של העורר, מקימה מכוח הלכה פסוקה ומכוח השכל הישר ידיעה קונסטרוקטיבית של החשוד. מעבר לכך, נהיגתו המואצת של העורר שעה שהבחין בשוטרים, זריקת הסם על ידי חברו ועצירת הרכב לאחר מכן, כל אלה בצירוף העובדה שלא מסר גירסה באשר לסם שנזרק מרכבו, מבססים את התשתית הלכאורית שהוצגה על ידי המדינה.

על העורר הנטל, במהלך משפטו, להעלות ספק סביר כי לא ידע מכל וכל על הסמים שבמכוניתו. בעניינו התנהגות העורר ודרך נהיגתו מעוררים חשד כבד כנגדו וההזדמנות שניתנה לו להפריכו בחקירתו במשטרה לא נוצלה על ידו, נהפוך הוא, יש בה לחזק החשדות כנגדו. בענייננו מתקיימת החזקה על פי הנסיבות, וגרסת העורר שאמורה היתה להפריכה נעדרת כל הסבר כפי שמתחייב היה לעשות. הטענה של סנגורו שיתכן ולא רצה להפליל את חברו שזרק את הסם מרכבו אינה משכנעת ואינה יכולה לסייע לו בשלב זה.

6.באשר למסוכנות הנשקפת מהעורר, זו מצויה בחזקה סטטוטורית לפי סעיף (א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו-1996. אף נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה והרשעתו הקודמת של העורר בנושא סמים מחזקים חזקה זו. אין בידי איפוא להיעתר לערר.

7.באשר לטענות לעניין תעודת החיסיון שבעטיה לא ניתן לחשוף בפני הנאשם את כל חומר החקירה, הרי שבעניין זה שב בית משפט זה והדגיש שוב ושוב כי על התביעה לדאוג שתעודת החיסיון תועמד לרשות בא כוחו של הנאשם עם הגשת כתב האישום או בסמוך לכך (ר' לענין זה בש"פ 2148/97 רבאעייה נ' מדינת ישראל , פ"ד נא (2) 279, 283 (השופטת ביניש); בש"פ 7554/00 וואיל הורבאוי נ' מדינת ישראל , פדאור 00(8) 440 (השופט חשין); וכן בש"פ 11163/05 כבאג'ה נ' מדינת ישראל , תק-על 2005(4) 3167 (השופטת ביניש)). בית המשפט קבל על כך שאין הקפדה בעניין הוצאת תעודת החיסיון במועד. עם זאת, ציין בית משפט זה כי אין בהעדרה של תעודת החיסיון כדי למנוע מבית המשפט הדן בבקשת המעצר לעיין בחומר שבפניו ולהגיע למסקנה לכאורית על פי הראיות הגלויות באשר לתשתית הראייתית (בש"פ 11163/05 הנ"ל).

גם בענייננו הסתבר שלא היתה הקפדה על הוצאת תעודת חיסיון במועד, דהיינו במועד הגשת כתב האישום או סמוך לאחריו, ועבר זמן של למעלה מחודשיים מאז הגשת כתב האישום והפניה להוצאת תעודת חיסיון. בהתחשב בחומר הראיות שבתיק החקירה שהונח בפני לא מדובר בתעודה שעניינה מורכב ומסובך שאז ניתן להבין השיהוי בהכנת התעודה. כזכור, בית המשפט המחוזי הורה בהחלטתו על החשת הטפול בקבלת תעודת חיסיון לא יאוחר מיום 15.9.06, ולא קיבלתי מבא כוח המדינה כל הסבר לשיהוי שנגרם בהכנת התעודה.

נוכח האמור הנני מורה כי במידה ותעודת החיסיון לא תומצא לידי הסניגוריה עד יום 15.10.06 ישוחרר העורר למחרת, יום 16.10.06, בתנאים שיקבע בית המשפט המחוזי בפניו יובא העיון לצורך זה.