פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
4190/07
בפני:
כבוד השופט י' אלון
העותר:
איתמר בן גביר
נ ג ד
המשיבה
מדינת ישראל
בקשת המשיבה לדחיית מועד הדיון בעתירה
תאריך הישיבה:
ט' באלול התשס"ז (23.8.07)
בשם המבקש:
בעצמו
בשם המשיבה:
עו"ד מיכאל קרשן
החלטה
1.
בחודש ינואר 2006 הוגש כתב אישום נגד העותר לבית משפט השלום בירושלים, ובו מיוחסות לו עבירות של החזקת פרסום גזעני, החזקת פרסום המסית לאלימות או לטרור ותמיכה בארגון טרור. במהלך צילום חומר החקירה שהועמד לעיונו, הגיע העותר למסקנה כי קיימים חומרי חקירה נוספים שלא הובאו לעיונו.
לאחר חילופי דברים ממושכים בינו לבין התביעה, הודיעה התביעה לבית משפט השלום, בפברואר 2007, כי בכוונתה להוציא תעודת חיסיון. ואכן, תעודה שכזו, החתומה על ידי שר הביטחון הוצאה ביום 11.4.07, לאמור חמישה עשר חודשים לאחר הגשת כתב האישום.
בעקבות כך פנה העותר ביום 13.5.07 בעתירה זו, "להורות על הסרת החיסיון ולגלות הראיות החוסות תחת תיעוד החיסיון". לחילופין, עותר הוא כי המדינה תיתן לו לפחות "פאראפרזות" של החומר המחוסה.
הדיון נקבע ל-11.5.07. המדינה ביקשה, בהסכמת המשיב, לדחותו לצורך קיום ישיבות הכנה עם גורמים מחוץ לפרקליטות, והדיון נדחה ל-3.7.07. שוב פנתה המדינה בבקשת דחיה, וזאת כיוון ש"במהלך הטיפול בתיק התגלו לאחרונה חומרים נוספים שאינם חוסים תחת תעודת החיסיון שהוציא שר הביטחון. חומרים אלה צריכים להיבחן בקפידה, ואפשר שבסוף היום תתוקן תעודת החיסיון. מכל מקום, לעת הזו העתירה אינה בשלה לדיון". העותר התנגד לבקשת הדחיה, והוחלט על דחיית הדיון ל-23.8.07.
ושוב – פנתה המדינה (ב-14.8.07) בבקשה לדחות הדיון בשלושה חודשים נוספים, הואיל ו"בתקופה שחלפה מאז נדחה הדיון עוסקת המדינה רבות בתיק זה. התברר כי אכן ישנו צורך להוציא תעודת חיסיון מתוקנת, ומדובר בתהליך שמטבעו אורך זמן לא מבוטל, וכרוך בהפעלת שיקול דעת של רשויות נוספות. בנסיבות אלה, אין מנוס מדחייה ממושכת נוספת של הדיון בעתירה".
העותר התנגד לבקשת הדחייה, וקבעתי כי בקשה זו תידון במעמד הצדדים ביום הקבוע לדיון – 23.8.07.
2.
במהלך הדיון שב העותר והתנגד לכל דחייה נוספת. לדבריו, כתב האישום נגדו הוגש לפני תשעה עשר חודשים, תעודת החיסיון הוצאה חמישה עשר חודשים לאחר מכן, ומזה ארבעה חודשים שהתביעה מונעת ממנו למעשה את זכותו הבסיסית על פי דין – להיערך כדבעי למשפטו, תוך ידיעה מהו היקף חומר החקירה ותוך מתן זכותו לעתור לגילוי הראיות החסויות.
עתה מבקשת המדינה אורכה נוספת של שלושה חודשים על מנת להוציא תעודת חיסיון חדשה.
היעתרות לבקשת הדחייה משמעה, לטענת העותר, תקופה של שנתיים תמימות שיחלפו מיום שהוגש נגדו כתב האישום (ינואר 2006) ועד למועד הראשון בו יוכל לעתור להסרת החיסיון, והכל בטרם הוקרא כתב האישום.
בא כוח המדינה מאשר בדבריו כי אכן זהו לוח הזמנים, כי תעודת החיסיון החדשה טרם נחתמה, ועל כן לא תוכל המדינה לעת הזו להשיב לעתירה ולהציג בפני בית המשפט את החומר המחוסה לפני שיושלמו הדברים בתקופת הדחייה המבוקשת.
בהסכמת העותר, נמסרו הסברי המדינה לעיכוב הכל כך ממושך בדלתיים סגורות.
3.
ככלל, טענותיו של העותר נמצאות בעיני ראויות ונכונות. כללי ההגינות הבסיסיים של ההליך הפלילי מחייבים כי תעודת חיסיון לחומרי חקירה ביחס להליכים שהוגש בעניינם כתב אישום – תועבר לידיעת הנאשם בד בבד עם הגשת כתב האישום. בדלית ברירה, ובמקרים שנסיבות מיוחדות יצדיקו זאת, ניתן יהיה לעכב לתקופת מה את הוצאת תעודת החיסיון (ר' בש"פ 2148/97 רבאייעה נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(2) 279, 283 (1997); בש"פ 11163/05 רבאג'ה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 21.12.05); בש"פ 3554/00 הירבאוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.10.00); בש"פ 7630/06 קוקאשוילי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 26.9.06)).
במקרה דנן לא שוכנעתי מהסברי המדינה – בדיון הפתוח ובדלתיים הסגורות – כי קמה הצדקה להתארכות כמעט בלתי נסבלת זו בהוצאת תעודת החיסיון. לא הובאו בפני טענה או נימוק שיש בהם לשכנע מדוע לא נערכה תעודת החיסיון בטרם הוגש כתב האישום (ינואר 2006), ופחות מכך מדוע הוצאה תעודת החיסיון לראשונה רק באפריל 2007. הבחינות הרבות והמדוקדקות הנעשות לעניין זה על ידי התביעה, כפי שפורטו בפני על ידי בא כוח המדינה, ראויות לשבח. ברם, פעולות אלה מן הראוי היה שייעשו מלכתחילה בטרם הוגש כתב האישום או, למצער, בסמוך ותכוף לאחריו. ומכל מקום, ראוי היה שתמתין התביעה בהגשת כתב האישום עד שתשלים תחילה כל הנדרש לכך על פי סדרי הדין הראויים והמתחייבים.
4.
נוכח כל זאת, התלבטתי שמא יש מקום בנסיבות העניין להיעתר לבקשת העותר בעת הדיון, ולפיה אם גם לעת הזו – שנה וחצי לאחר הגשת כתב האישום – אין המדינה ערוכה להשיב לגופה של עתירתו, מן הדין יהיה שהמדינה תחזור בה מכתב האישום (שתשובת הנאשם טרם ניתנה לו), ולכשתשלים סוף סוף את הערכותה לעניין תעודת החיסיון החדשה – תוכל לשוב ולהגיש את כתב האישום מחדש.
לא בלי היסוס החלטתי שלא לאמץ הצעה זו של העותר, שכן תוצאותיה יובילו בהכרח להארכות ולסיבוכים פרוצדוראליים שרק יוסיפו על סאת הסרבול והסחבת שנגרמו עד כה בעטיה של התנהלות התביעה וההערכות שלצידה בהליכים אלה.
עם זאת, הדברים ייבחנו בהמשך הליכי עתירה זו, כשניתן יהיה סוף סוף לדון לגופה, והעותר רשאי יהיה כמובן להפנות לעניין התמשכות ארוכה זו של ההליך בשלבים המתאימים של בירור הליכי משפטו לגופו.
5.
סופו של דבר – מתוך האמור לעיל, ובהסתייגויות האמורות, אני מחליט להעתר לבקשת דחיית מועד הדיון.
המועד הנדחה ייקבע על ידי המזכירות לא יאוחר מיום 23.11.07.
ניתנה היום, י"ב באלול
התשס"ז (26.8.2007).
ש
ו פ ט