פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
1046/10
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
העוררים:
1. חאלד חטיב
2. עאסלאם חטיב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז
בתיק מ"ת 25243-09-09 שניתנה ביום 7.12.09 על ידי כבוד השופטת ז' בוסתן
בשם העוררים:
עו"ד שלומי בלומנפלד
בשם המשיבה:
עו"ד ירין שגב
החלטה
לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ז' בוסתן ) מיום 7.12.09.
1.
נגד העוררים ואדם נוסף (להלן – עומר ) הוגש כתב אישום, המייחס להם עבירה של רצח. על פי האמור בכתב האישום, התעורר סכסוך בין אחותם של עורר 1 ועומר (להלן – סנא ) לבין אכרם מסרי ז"ל (להלן – המנוח ), וסנא סיפרה לאחֵיה על כך. על רקע זה, הגיעו עומר והעוררים לחנותו של המנוח, כשהם מצוידים בסכין ובאקדחים. עורר 2 נותר לעמוד מחוץ לחנות, כשהוא מצויד באקדח, ומנע כניסת אנשים אליה. עומר ועורר 1 התעמתו עם המנוח, ועומר הסתער על המנוח ודקר אותו בליבו, דקירה אשר הביאה למותו. כל זאת לפי האמור בכתב האישום.
2.
עם הגשת כתב האישום, עתרה המשיבה למעצר הנאשמים עד תום ההליכים. עומר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, והוא נעצר עד תום ההליכים. העוררים התנגדו לקיומן של ראיות לכאורה. בהחלטתו מיום 7.12.09 סקר בית המשפט קמא את עיקרי חומר הראיות, כדלקמן: הודעותיהם של עומר והעוררים, לפיהן הם נכחו בחנותו של המנוח בעת האירוע שהביא למותו; הודעותיהם של אמין חטיב, עוזרו של המנוח בחנות, ושל אשת המנוח ובניו הקטינים, המתארות כולן את האירוע; פלטי שיחות טלפון, לפיהם שוחחו הנאשמים עם סנא בסמוך לפני האירוע; ואיכוני טלפון, לפיהם בסמוך לאחר האירוע הגיעו העוררים לישוב ג'ת. בית המשפט דן בטענות מפי בא כוח העוררים לליקויים שונים בחומר הראיות, ובפרט – סתירות בעדויות, התייחסות העדים לנוכחותו באירוע של אדם נוסף (להלן – וואהל ), אשר לא הואשם בכתב האישום, והעובדה שפלטי הטלפון אינם מלווים בתעודת עובד ציבור. בסיכומו של דבר קבע בית המשפט, כי קיימות ראיות לכאורה לאשמתם של העוררים. לגבי עורר 2 נאמר, בפרט, כי אין סתירות בעדויות לגביו, למצער לגבי העובדה שהגיע לחנות בעת האירוע, נעמד בפתחהּ ומנע כניסה אליה באיומים; בראיות לכך שהחזיק באקדח חל, אמנם, כרסום מסוים, אך אין בכך כדי לאיין את הראיות בכללן או את הראיות לעצם השתתפותו באירוע. לגבי עורר 1 נקבע, כי הואיל ואף לדברי העוררים הגיעו הם יחד לחנות – אלא שלדבריהם עשו זאת בנסיבות תמימוֹת – הרי שהראיות להשתתפותו של עורר 2 באירוע הרצח מקימות ראיות לכאורה גם לגבי עורר 1. משנקבע קיומן של ראיות לכאורה, כך נאמר, קמה עילת מעצר מחמת מסוכנות לגבי העוררים, נוכח המיוחס להם; זו מתעצמת נוכח עברם הפלילי: בעברו של עורר 1 עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, ובעברו של עורר 2 – עבירת רכוש ועבירה של תקיפה הגורמת חבלה. נאמר, כי הנסיבות החמורות של האירוע, המעידות על מסוכנות המשתלבת עם חוסר הערכה לחיי אדם, ועם עברם הפלילי של העוררים, מצביעות על כך שחלופת מעצר אינה אופציה אפשרית בעניינם.
3.
בערר שלפני נטען לפרכות שונות בחומר הראיות, המצדיקות, לפי הטענה, את שחרורם של העוררים, או, למצער, עריכת תסקיר מעצר בעניינם. מ דובר בטענות הבאות: ראשית , בית המשפט קמא התייחס לעדויות בדבר נוכחותו של וואהל באירוע, אך התעלם מכך שחלק משמעותי מן העדויות מייחס לו את המעשים המתוארים בכתב האישום כמעשיו של עורר 1. שנית , המשיבה השמיטה את וואהל מכתב האישום, משקיבלה טענת אליבי שהיתה בפיו; מכאן, שגם היא אינה נותנת אמון בעדיה. שלישית , קיים מידע מודיעיני בתיק, התומך בגרסת העוררים. רביעית , גם בעדויות לגבי עורר 2 קיימות סתירות. חמישית , הסתירות בחומר הראיות הן מהותיות עד כדי הקמת מסקנה בדבר שקרים מהותיים או בדבר שיבוש חקירה. שישית , הראיות לגבי עורר 2 אינן מקימות מיניה וביה ראיות לכאורה לעניין עורר 1, הטוען לנוכחות תמימה במקום האירוע.
4.
בדיון, הדגיש בא כוח העוררים את הדברים הבאים: עד התביעה המרכזי, אמין, אומר בהודעותיו כי הוא חושב שמי שביצע את מה שמיוחס לעורר 1 הוא אחד בשם וואהל, שלא נזכר כלל בכתב האישום. רק כאשר מראים לו תמונות של וואהל ועורר 1, הוא מצביע על עורר 1 כמי שביצע את המעשים. בכתב האישום ישנם שלושה נאשמים – נאשם 1 (עומר) ונאשם 2 (חאלד) הם אחים, ונאשם 3 (עאסלם) הוא קרוב משפחה. כל עדי התביעה טוענים שבמקום היו שלושה אחים, כולל וואהל, וקיים חשש שמי שביצע את מה שמיוחס לחאלד הוא וואהל. על אף זאת, וואהל אינו מוזכר בכתב האישום כמי שנכח במקום. מה מקומו של האדם הרביעי – וואהל – בארוע, כתב האישום סותם ואינו מפרש. בא כוח העוררים הוסיף, כי ישנו מידע מודיעיני, לפיו אלה שדקרו את המנוח הם וואהל ועומר. ראייה זו היא קבילה לצורך הליך המעצר. כן התייחס לסתירות שונות בעדויות.
5.
באת כוח המדינה התייחסה לטענות בא כוח העוררים בעניין הראיות. לדבריה, עיקר הטענות מופנות כנגד עדותו של אמין. אמין ציין, כבר בחקירתו הראשונה, ב-2.9.09, שהוא מתבלבל בין וואהל לחאלד, ואינו יודע להבדיל ביניהם. רק כשמציגים לו את התמונות של חאלד, הוא מצביע עליו כמי שהיה בתוך החנות. וואהל נחקר במשטרה ומסר גרסת אליבי. יתר על כן, הוא אדם נכה הנעזר בהליכון. אף אחד מהעדים המתארים את המעורבים בארוע לא התייחס לאדם בעל מאפיינים מיוחדים כאלה. לפיכך המדינה הניחה כי וואהל לא היה במקום.
יתר עדי התביעה אינם מכירים את חאלד. אולם הם מוסרים תיאור דומה, המצביע על מעורבותו, בלא שהם יכולים לנקוב בשמו. המדינה הוסיפה, כי כאשר קוראים את עדויות העד אמין ברצף, ניתן להיווכח כי זיהויו את חאלד הוא אמיתי ונכון.
6.
המדינה ממשיכה וטוענת כי העורר 1 (חאלד) והעורר 2 (עאסלם) משייכים עצמם לזירת הארוע בזמן הרצח. עורר 2 אמר בהודעתו, כי הגיע יחד עם עורר 1 לחנות, ונשאר בחוץ. עורר 1 אישר, כי היה בחנות בעת הארוע והפריד בין עומר למנוח, ולאחר מכן נתגלה דם על החולצות שלהם. התהיות נפתרות על ידי גירסתו של עורר 1 עצמו.
אשר לעורר 2 – מ דובר
בגיסו של אמין, והם מכירים זה את זה בהיכרות אישית. הוא מעיד שהיה מחוץ לחנות בזמן הארוע. אשת המנוח העידה כי כאשר בקשה להכנס לחנות, הוא תפס בזרועה ואיים שיירה בה. מיוחס לו שיתוף בביצוע העבירה, למרות שלא היה נוכח בפנים החנות בעת הארוע. בחומר הראיות אין טעות בזיהוי, וככל שוואהל היה מעורב בארוע, אם בכלל, הוא היה ליד הרכב ומחוץ לחנות.
7.
השאלה המרכזית בהליך זה, היא האם קיימת תשתית ראייתית לכאורית למעורבותם של עורר 1 (חאלד) ועורר 2 (עאסלם) בעבירת הרצח המיוחסת להם בכתב האישום, וזאת בצוותא חדא עם עומר (נאשם 1).
8.
על פי האישום, בעקבות הסכסוך בין המנוח לסנא, הצטייד עומר בסכין, והעוררים באקדח. כשהגיעו לחנות, נמצאו בה המנוח ואמין, והבן הקטין מ.מ.. עורר 2 נעמד מחוץ לחנות עם האקדח ושמר שלא יכנסו אנשים פנימה. עורר 1 נכנס לחנות, ועמד כשידו על האקדח. המנוח ביקש לשוחח עם עורר 1, ואז הסתער עליו עומר, כשבידו סכין, והחל לדוקרו. המנוח נפטר מפצעי הדקירה. במהלך הארוע הגיעה למקום סמירה, אשתו של המנוח, עם ילדיה הקטנים. עורר 2, שעמד מחוץ לחנות, אחז בזרועה ומנע את כניסתה, שלף את אקדחו, ואיים כי אם יתקרבו הוא יירה בהם.
חומר הראיות מורכב מהראיות העיקריות הבאות:
9.
הודעות העוררים :
על פי גרסות העוררים ועומר, הם הגיעו למקום בשני כלי רכב – באחד נמצא עומר ובשני העוררים. עומר ועורר 1 נכנסו לתוך החנות, ואילו עורר 2 נותר מחוץ לחנות. עומר הודה, כי הוא נכנס לחנות כדי לפתור בעיה בין המנוח לאחותו. לגרסתו, הוא נדקר על ידי המנוח ברגלו. עורר 1 מסר גרסה, לפיה הוא אסף את עורר 2 ברכבו זמן קצר לפני הארוע. הוא הגיע לחנות עם עורר 2 כדי לקנות חמוצים. הוא הסביר, כי היה ריב בין אדם שהוא לא מכיר לבין עומר, והוא ואמין הפרידו ביניהם, והיה דם על שניהם. עורר 2 טען בהודעתו, כי עורר 1 התקשר אליו ובא לאסוף אותו ברכבו, וכשהגיעו לחנות עורר 1 נכנס לקנות חמוצים, והוא המתין מחוץ לחנות ליד הרכב.
עד תביעה מרכזי הוא אמין , אשר נכח כל העת בחנות, ומסר שלוש הודעות:
בהודעה מיום 2.9.09 הוא מסר, כי הגיעו לחנות בשתי מכוניות עומר וואהל. כאשר וואהל דיבר עם המנוח, נכנס לחנות עומר עם סכין והחל לדקור את המנוח. הוא אומר, כי השניים שבאו עם עומר הם וואהל וחאלד חטיב.
בהודעה מאוחרת מאותו יום, הוצגה לאמין תמונתו של וואהל, והוא אמר שהוא היה אחד מהשלושה שהגיעו, והוסיף: "זה או וואהל או חאלד", ולא זכר בדיוק איך קוראים לו.
בהודעה מיום 21.9.09 אמר אמין, כי וואהל, עומר וחאלד הגיעו בשני כלי רכב, והוסיף, כי הוא אינו מבחין בין וואהל לחאלד, ואחד מהם בא עם עומר. כשעומר נכנס עם הסכין, חאלד או וואהל היה בחנות, ולא התערב כשעומר החל לדקור את המנוח. חאלד או וואהל הוא זה שנכנס לחנות, והשלישי – או חאלד או וואהל – עמד ליד הרכב. עאסלם נראה לאחר הארוע, והוא עלה איתם לרכב לאחר הארוע. הוצגו לאמין תמונות של חאלד, וואהל ועאסלם. הוא זיהה את עאסלם בשמו. הוא זיהה את תמונת חאלד ואמר במפורש כי זה הוא שנכח בחנות, והיה עליו אקדח, למרות שציין כי אינו בטוח אם שמו וואהל או חאלד. בהתייחס לתמונת וואהל, אמר שאינו בטוח לגבי שמו, אך הוא עמד ליד הרכב ולא נכנס לחנות.
אשת המנוח, סמירה, העידה ביום 2.9.09 כי שניים מאחיה של סנא הגיעו לחנות. כשהיא עצמה הגיעה למקום, ראתה את אלה שרצחו את בעלה ואת עאסלם, שעמד מחוץ לחנות ומנע ממנה להיכנס לחנות, ואיים כי אם תתקרב, יירה בה. בהודעה מיום 9.9.09 מסרה סמירה, כי נמצאו שניים בתוך החנות ושניים מחוצה לה. אחד מאלה שהיו בחוץ מוכר לה, והוא עאסלם שאיים עליה. עאסלם ברח ברכב ביחד עם אחר. היא זיהתה את חאלד כמי שהחזיק אקדח, ואת עאסלם כמי שהיה מחוץ לחנות ואיים עליה. מ.מ., בנו הקטין של המנוח, העיד כי הגיע עאסלם, לצדו אחד מאחיה של סנא, ואחר כך הגיע עוד רכב. עאסלם נשאר ליד הרכב ואח של סנא נכנס לקנות, ועוד אח נכנס עם סכין קפיצית והחל לדקור. הוא הזעיק את אמו, וכשהם הגיעו לחנות עאסלם לא נתן להם להכנס, ואיים שיירה.
בהודעה מיום 9.9.09 מסר הקטין כי הגיעו שלושה אחים, וכן עאסלם שאותו הוא מכיר. עאסלם ואחד האחים נשארו בחוץ, והשניים האחרים נכנסו, ואחד דקר בסכין והשני ניסה להוציא אקדח מחגורת מכנסיו. עאסלם מנע מבחוץ כניסת אנשים לחנות. הוא זיהה את חאלד בתמונה כמי שהיה בחנות וכן זיהה את עאסלם.
ע.מ., בנו של המנוח, זיהה את עאסלם ואת עומר. הוא ראה את עומר דוקר את המנוח ושמע את איומיו של עאסלם מחוץ לחנות. כן זיהה את חאלד בתמונה כמי שהיה בתוך החנות.
10.
איכוני הטלפונים מצביעים על שיחות טלפוניות ערות בין הנאשמים בשעות שקדמו לשעת הארוע. אמיתות פלטי השיחות נתמכים בעדות נציגי חברות הטלפון סלקום ופלאפון.
11.
תשתית הראיות הכוללת אינה נקייה מסתירות ומבקיעים; יחד עם זאת, יש בה גרעין ראייתי קשיח, המצדיק את מסקנת בית משפט קמא לפיה דרישת קיומן של ראיות לכאורה בהליך זה ביחס לעוררים באה על סיפוקה לצורך שלב המעצר.
ראשית, הנאשמים עצמם מודים כי היו בחנות בסמוך לקרות הארוע; מאיכוני הטלפונים עולה כי בסמוך לפני מועד הארוע התקיימו שיחות שונות בין הנאשמים, לעיתים ברווחי זמן של מספר דקות. שיחות אלה מצביעות על תכונה מיוחדת ביניהם, החורגת מן השגרה.
כל העדויות מערבות את עומר כמי שדקר את המנוח, את עורר 1 כמי שנמצא עמו בחנות, ואת עורר 2 כמי שעמד מחוץ לחנות ומנע כניסת אנשים פנימה תוך איום באקדח. גרעין ראייתי זה עומד ביסוד כתב האישום.
12.
אכן, אמין בעדותו מערב גם את וואהל בארוע, וישנן עדויות של עדים נוספים המדברים בהמצאותם של ארבעה אנשים במקום – שלושה אחים ואדם נוסף, והכוונה לעורר 2. וואהל מסר אליבי, ולא שולב בכתב האישום. שאלת נוכחותו ומידת מעורבותו בארוע בודאי תעלה במסגרת ההוכחות וחקירת העדים, אולם נכון לעת זו נראה כי השאלות שנותרו ביחס אליו אינן גורעות מחומר הראיות הנרחב הקושר בבירור את האחים עומר ועורר 1 לארוע הרצח, ואת עורר 2, המופלל באורח ישיר על ידי עדים המכירים ומזהים אותו כקרוב משפחה של עד התביעה אמין.
13.
אעיר במאמר מוסגר, כי בא כוח העוררים התייחס לחומר מודיעיני אשר, על פי הנטען, מייחס לוואהל את מעשה הדקירה. חומר זה לא הוצג לעיוני, ועניינו מצוי עתה בהליך גילוי ראיה חסויה בעקבות תעודת חסיון שהוצאה לגביו, ומעמדו של חומר זה יתברר באותו הליך.
מעבר לכך, יש לזכור כי אנו עוסקים בהליך מעצר עד תום ההליכים. בהקשר זה, חומר מודיעיני עשוי לשמש לצורך הערכת עילות המעצר בלבד, ולא כנדבך ראייתי מהותי הנוגע למידת מעורבות הנאשם בעבירות המיוחסות לו (בש"פ 6552/05 עבידאת נ' מדינת ישראל , פיסקה 7 (לא פורסמה, 17.8.05); ראו גם: בש"פ 2845/05 מדינת ישראל נ' גולן (לא פורסמה, 23.3.05) ; בש"פ 597/93 מדינת ישראל נ' אבוטבול , פ"ד מז(1) 340, 343‑344 (1993); בש"פ 2857/01 מוגרבי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 24.4.01); בש"פ 3976/03 שלוש נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 8.5.03) ).
יוצא, אפוא, בהקשר להליך מעצר זה, כי אין מקום לייחס משקל לתוכנו של החומר המודיעיני שלא הוצג, ואין בו כדי לתרום לשאלה הראייתית בענין מעורבותם של העוררים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.
14.
על יסוד הדברים האמורים, נראה לי כי נכון פסקה הערכאה קמא כי קיימת תשתית לכאורית בעניינם של העוררים. עילת מעצר סטטוטורית בגין עבירת רצח קיימת נוכח מסוכנותם המופלגת של העוררים, בשים לב למעשים המיוחסים להם, אליהם מצטרף גם עבר פלילי קודם ביחס לשניהם. בנסיבות אלה, אין מקום לקבל את הערר ודינו להידחות.
15.
הערר נדחה, אפוא. העוררים יוחזקו במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.
ניתנה היום, י"ז באדר התש"ע (03.03.10).
ש ו פ ט ת